הגעתי לנקודה ושמחתי. ראיתי אותו מגיע לנקודה שמח
שישי, 30 בינואר, 2009דורון חלוץ מ"הארץ" מראיין את רוית ליאור-מנדל, רוצחת הישרדות. ראיון שכל כולו שירי הלל וסידור מחדש של העובדות לגבי הישרדות. אבל נעמה קסרי כבר פאסה ולנו אכפת מהמירוץ למיליון שעולה בשבוע הבא.
אם מישהו חשב שהגרסה הישראלית של המירוץ תהיה יותר קצבית ופחות משעממת מהגרסה הישראלית של הישרדות, ובכן, הוא טעה.
כך ליאור-מנדל עונה לשאלה לגבי ה"אדפטציה" של הפורמט:
קהל ישראלי מתחבר יותר למשימות שנוגעות ברגשות, בבטן, שמביאות אנשים לקצה מנטלי או פיזי או שיש בהן הומור. החברה פה היא של אנשים חמים, אימפולסיוויים ומוחצנים, רגישים ורגשניים, שרוצים לראות מה הם היו מביעים לו נמצאו בסיטואציות כאלה. בפורמט האמריקאי הדגש הוא על הספורט ועל המירוץ עצמו - איזה זוג מגיע ראשון, כמה מהר הוא מגיע. לקהל הישראלי חשוב גם איך עשו את המשימה, מה הרגישו במהלכה ובאיזה אופן יצירתי התמודדו איתה. לאמריקאים זה משני.
(ההדגשה שלי)
ניוזפלאש לליאור-מנדל ולכל החבר'ה ברשת: לקהל הישראלי לא חשוב איך עשו את המשימה ומה הרגישו במהלכה. באמת שלא. למעשה, כל אותם וידויים שונים ומשונים הם הדבר שהופך את הגרסאות הישראליות השונות לפצצות שעמום ולפארסה אחת גדולה.
בלי לראות פריים אחד של המירוץ, אפשר לשער שכך למשל, תיראה סצנה ממוצעת של אתגר חליבת פרה הודית:
מצלמה מראה את מתמודד א' ניגש לפרה ומתכופף.
מתמודד א': ניגשתי לפרה וידעתי שזו תהיה משימה קשה כי אני אלרגי ללקטוז.
מתמודדת ב': ראיתי את מתמודד א' מתקרב לפרה ופחדתי. כולם יודעים שהוא אלרגי ללקטוז.
מתמודדת ג': לא פחדתי שהזוג הנשוי יעקוף אותנו. מתמודדת ב' סיפרה לי שיש למתמודד א' רגישות ללקטוז.
מצלמה מראה את מתמודד א' תוהה האם לגעת בעטינים.
רז מאירמן (בגרסה הישראלית הוא בטח יידחף לכל פריים ולא רק יחכה בסוף כל פרק לזוגות): מתמודד א' מהסס. האם הוא יצליח לסיים את המשימה?
מתמודד א': החלטתי ללכת על זה.
מצלמה מראה את מתמודד א' נוגע בעטינים.
מתמודדת ב': שמחתי לראות את מתמודד א' לא מפחד.
מתמודדת ג': בשלב הזה התחלתי להיות מודאגת.
מתמודד א': ידעתי שהמשימה שלי.
וכך הלאה והלאה.
כנראה שאין מנוס מלהיות פסימי. השיבוץ בלוח השידורים (שני פרקים בשבוע? באמת? פרק הדחה ופרק ללא הדחה? wtf?) וה"ראיון" הזה של ליאור-מנדל לא מבשרים עתיד טוב. ואולי אני טועה והגרסה הישראלית של המירוץ תהיה הדבר הכי טוב שיקרה לטלוויזיה שלנו. אפילו אם כל שבוע נצרוך 3 שעות ממנה. שרדנו את טיטאניק, בטח נשרוד גם את זה.
אדמין וורדפרס: הוא אולי ישרוד את זה. אבל ידעתי שכל פעם יהיה כאן פוסט וחששתי לבריאותי.