צפניה שובר מסך

עורכי חדשות 10 היקרים, אני יודע שמאז שגיא לרר הביא לכם את סוזן בויל הכעורה, אתם לא יודעים מה לעשות עם עצמכם.

גיליתם את האינטרנט וזה מרגש.

אבל בבקשה, האם נראה לכם שאחרי חודשיים של מעקב אחרי התפלץ המזמר, מישהו מכם יוכל להפנים ש-Britain' Got Talent היא לא "כוכב נולד הבריטי" כי אם "הדבר הגדול הבא בריטניה"?

אני יודע שאתם סומכים על אילן גורן ושאתם מאמינים לכל מילה שיוצאת לו מהפה כולל גילוי ז'אנר חדש, הלא הוא ה"ראלטי". זה גם מרגש כי קשה למצוא אמון במאה ה-21, אבל בחייאת, פאדיחה, לא?

(הפוסט מוקדש בחום גם לחדשות 2 אבל רק בימים ראשון-שלישי כי כל מי שעובד ברשת לקח את הדבר הגדול הבא והכניס אותה לארון הקטן במוח בו נשמרת גם ההתעללות המינית שעבר בגיל 6)

אז אחרי שמישהו בקשת קיבל שכל וניתק את לא נפסיק לרקוד/מלחמת העולמות ממכונת ההחייאה, הגיע הזמן להכריע.

איזה ריאליטי כשרונות הוא הוא הריאליטי הכושל לשנת 2008?

האם מדובר בגריז של רשת שהייתה אנמית ומשעממת ושבסופו של דבר גרמה לזוכים מפח נפש גדול כי המחזמר בכלל לא יצא לדרך?

או שאולי מדובר בלא נפסיק לרקוד (להלן: לנ"ל) שפשוט הייתה המוצר הכי לעוס שיצא מטדי הפקות evah?

ההכרעה שלכם: גריז או לנ"ל? ואל תשכחו לנמק! (עקב האירועים הטראגיים של יום רביעי, תושבי איי הפנינה פטורים מההצבעה)

בסופו של יום, המירוץ למיליון לא החלימה מתחלואי הישרדות וזה לא באמת מפתיע. למעשה, הדבר החיובי היחידי שאפשר לומר על האדפטציה הישראלית לפורמט המנצח מתייחס לאימוץ הפסקול המקורי שמזרים אנרגיות לפרקי הסדרה. לפחות לכאן לא סחבו את צ'ינוביץ'.

שעה וחצי של פרק. שעה וחצי. שעה ועשרים בלי הפסקת פרסומות. שעה ועשרים ועדיין לא הגענו למשימת ה-detour או למשימת ה-roadblock. שעה ועשרים של ברבורים. כל כך ארוך וכל כך לא ערוך.

דווקא הליהוק הפתיע לטובה. הפייבוריטים הרשמיים של הבלוג הם צמד הקיבוצניקיות המהממות שסחפו אפריקנים חסרי הגנה למחרוזת שירי ארץ ישראל היפה, שי וגיא החתיכים וגם צמד מלכות היופי (ובמיוחד ילנה ראלף טובת הלב. היא אמיתית? נו, לפחות היא לא שברה את האף כתוצאה מפתיחת הבגאז' על הפנים שלה. תוך דקה היה נהרס הקונספט של מלכות יופי שרצות למיליון).

הבלוג די מתעב את צמד האשדודים הגרוזינים שנראים ומתנהגים כאילו הם ממש ממש רוצים לקבל רצועת בוקר בביפ או פינה בשבוע סוף והוא אפילו עוד יותר מתעב את עמיחי הרשע ומיה זונת הריאליטי שכל נשימה שלה בהפקה הזו מכוונת למטרה הסופית האמיתית: להיות סלגית.

נחמד היה לראות את רובוארץ 2.0, הלא הוא רז מאירמן שלבש, כמו הדגם הראשוני שיצא ממפעל הרובוארצים, חולצה כחולה עם כיסים והיה אפילו עוד יותר נחמד לראות את הירח המלא בלילה. ככה זה, מורשת האיים הקאריביים נשמרת. בכל זאת, מדובר באותו צוות ששחט את הישרדות.

ועדיין, אין הצדקה לבזבוז הזמן המאסיבי הזה. אתם יודעים כמה דברים טובים ואיכותיים אתם יכולים לעשות במקום לבזבז 3 שעות שבועיות על המסטיק הזה?

זה השלב בו כל צופה ישראלי אמור ללחוש לעצמו: "זו הפקה יקרה, הם צריכים לכסות את ההשקעה". שנים של שטיפת מוח אמורות לסייע לזכייניות. והבלוג אומר: שייחנקו. אם בארה"ב ההפקה מחזירה את ההשקעה עם פרקים מהודקים וערוכים בני 45 דקות, אפשר לעשות את זה גם בלבנט.

(זהירות! הפוסט מכיל ספוילר פוטנציאלי לגבי זהות אחד הזוגות שמשתתפים בגמר המירוץ למיליון)

גם אתם התבאסתם כששמעתם שהמירוץ למיליון משובצת מול המשחקים של מכבי ת"א?

אז נכון. מכבי ת"א ממש לא משהו.

ונכון. רובנו צופים במשחקים של מכבי ומקווים שהיא תפסיד.

א-ב-ל

אנחנו צופים.

ולכן, כשירות לציבור הצופים, הנה הספוילר הקטלני הראשון של המירוץ למיליון.

השמועה הכי רותחת בשטח היא ששי כהנא, הלא הוא חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מהצמד "שי וגיא" הגיע יחד עם בן זוגו לגמר. אייטמים על כהנא צצו בכל מקום אפשרי כולל התיאור: "השם הלוהט הבא בתחום הבידור". must you be so obvious?

זהו. עכשיו אתם יכולים לראות את המשחק של מכבי בשקט ולא לחשוב על מה שקורה בערוץ 2.

דורון חלוץ מ"הארץ" מראיין את רוית ליאור-מנדל, רוצחת הישרדות. ראיון שכל כולו שירי הלל וסידור מחדש של העובדות לגבי הישרדות. אבל נעמה קסרי כבר פאסה ולנו אכפת מהמירוץ למיליון שעולה בשבוע הבא.

אם מישהו חשב שהגרסה הישראלית של המירוץ תהיה יותר קצבית ופחות משעממת מהגרסה הישראלית של הישרדות, ובכן, הוא טעה.

כך ליאור-מנדל עונה לשאלה לגבי ה"אדפטציה" של הפורמט:

קהל ישראלי מתחבר יותר למשימות שנוגעות ברגשות, בבטן, שמביאות אנשים לקצה מנטלי או פיזי או שיש בהן הומור. החברה פה היא של אנשים חמים, אימפולסיוויים ומוחצנים, רגישים ורגשניים, שרוצים לראות מה הם היו מביעים לו נמצאו בסיטואציות כאלה. בפורמט האמריקאי הדגש הוא על הספורט ועל המירוץ עצמו - איזה זוג מגיע ראשון, כמה מהר הוא מגיע. לקהל הישראלי חשוב גם איך עשו את המשימה, מה הרגישו במהלכה ובאיזה אופן יצירתי התמודדו איתה. לאמריקאים זה משני.

(ההדגשה שלי)

ניוזפלאש לליאור-מנדל ולכל החבר'ה ברשת: לקהל הישראלי לא חשוב איך עשו את המשימה ומה הרגישו במהלכה. באמת שלא. למעשה, כל אותם וידויים שונים ומשונים הם הדבר שהופך את הגרסאות הישראליות השונות לפצצות שעמום ולפארסה אחת גדולה.

בלי לראות פריים אחד של המירוץ, אפשר לשער שכך למשל, תיראה סצנה ממוצעת של אתגר חליבת פרה הודית:

מצלמה מראה את מתמודד א' ניגש לפרה ומתכופף.
מתמודד א': ניגשתי לפרה וידעתי שזו תהיה משימה קשה כי אני אלרגי ללקטוז.
מתמודדת ב': ראיתי את מתמודד א' מתקרב לפרה ופחדתי. כולם יודעים שהוא אלרגי ללקטוז.
מתמודדת ג': לא פחדתי שהזוג הנשוי יעקוף אותנו. מתמודדת ב' סיפרה לי שיש למתמודד א' רגישות ללקטוז.
מצלמה מראה את מתמודד א' תוהה האם לגעת בעטינים.
רז מאירמן (בגרסה הישראלית הוא בטח יידחף לכל פריים ולא רק יחכה בסוף כל פרק לזוגות): מתמודד א' מהסס. האם הוא יצליח לסיים את המשימה?
מתמודד א': החלטתי ללכת על זה.
מצלמה מראה את מתמודד א' נוגע בעטינים.
מתמודדת ב': שמחתי לראות את מתמודד א' לא מפחד.
מתמודדת ג': בשלב הזה התחלתי להיות מודאגת.
מתמודד א': ידעתי שהמשימה שלי.
וכך הלאה והלאה.

כנראה שאין מנוס מלהיות פסימי. השיבוץ בלוח השידורים (שני פרקים בשבוע? באמת? פרק הדחה ופרק ללא הדחה? wtf?) וה"ראיון" הזה של ליאור-מנדל לא מבשרים עתיד טוב. ואולי אני טועה והגרסה הישראלית של המירוץ תהיה הדבר הכי טוב שיקרה לטלוויזיה שלנו. אפילו אם כל שבוע נצרוך 3 שעות ממנה. שרדנו את טיטאניק, בטח נשרוד גם את זה.

אדמין וורדפרס: הוא אולי ישרוד את זה. אבל ידעתי שכל פעם יהיה כאן פוסט וחששתי לבריאותי.