עד הגט
שישי, 13 באוגוסט, 2010יום אחד מישהו יכתוב את ספר דברי הימים של הטלוויזיה בישראל. פרק שלם יוקדש לדיסוננס הצורם מכולם: מצד אחד, לרכש אין מקום בברודקאסט ומצד שני, היחס לסדרות מקור מחפיר.
"עד החתונה" סגרה השבוע עונה נוספת. בסה"כ שתי עונות היו לאחת הסדרות היותר אנדרייטד שיצא לנו לקבל בשנים האחרונות. קצת מפתיע כי כזכור, פרקי העונה הראשונה ישבו על המדף כבר ב-2006 ושוחררו לציבור רק ב-2008. העונה הנוכחית טולעדה למוות. היו לה רק 13 פרקים והיא נמתחה על פני חמישה חודשים. חמישה חודשים. פגים נולדים בפרק זמן כזה.
אין מה לעשות. כשהפרוגרמינג דפוק, הכל דפוק. תאמרו, אבל המונדיאל נכנס באמצע והרס הכל. זה נכון. אבל כבר בדצמבר 2009 "רשת" ידעה שתשדר את משחקי המונדיאל. שלושה חודשים לפני החזרה של "עד החתונה". הכל עניין של סדר עדיפויות.
וזה באמת בסדר כי כל אחד והעדיפויות שלו. הבעיה היא שמדובר במקרה עגום נוסף של חבלה עצמית. לכו תאשרו עונה שלישית לאור הרייטינג הבעייתי של העונה הזו (למרות שבינינו, לאור הנסיונות המרתקים של "רשת" להרוג את הסדרה, ממוצע עונתי של 12.3% זה נתון יפה מאוד). אבל הרייטינג הבעייתי של העונה לא הגיע כי המוצר מחורבן. המוצר היה בסדר גמור והמשיך את הקו של העונה הראשונה. הרייטינג הבעייתי של העונה הגיע כי הצופים לא ידעו מתי ישודר הפרק הבא. אם בכלל ישודר. וככה לא בונים קהל צופים.
בין כל הזבל שממלא את הימים של "רשת" (כן, "אחד העם 101", אני מסתכל עלייך ועל הקהל השבוי שלך), דווקא "עד החתונה" הייתה צ'ופר מרענן, שלא לומר, נדרש. עונה שלישית היא דבר מתבקש. השאלה היא האם אנחנו לא מענישים את יוצרי ושחקני הסדרה. אנוכיות מול טוב לב. דילמה.
מריץ FireStats