צפניה שובר מסך

גיורא יהלום דווקא בחבר'ה הטובים. ולכן היה קצת מפתיע ומאכזב לקבל במייל את התמונות שקיבלתי.

הסיפור? יהלום מספר בשורת הסטטוס בפייסבוק על העונה החדשה של "רביעיית רן". חצי עולם מפרגן וחבר פייסבוק אחד דווקא לא ממש. אותו חבר פייסבוק מנמק מדוע לא אהב את "רביעיית רן" והולך לדרכו.

השוס? יהלום מוחק את התגובה הלא מפרגנת.

אפשר להבין אותו. איכשהו. לא תמיד נחמד לקבל תגובות לא ממש מפרגנות. בטח לא בפייסבוק. חוצמזה שכל הפקות המקור של yes הן כליל השלמות ואסור בכלל למתוח ביקורת, גם מקצועית וכלל לא אישית, על המוצרים של yes.

שורת הסטטוס של יהלום:

הערב ב-22:10 תעלה ב-יס העונה השנייה של ״רביעיית רן״. מדובר בעונה שונה מאד מזו הראשונה (על כולנו עברו כמה דברים בין שתי העונות וזה ניכר) אבל אני מקווה שמי שאהב את העונה הראשונה יאהב גם את זו השנייה. אני יודע שאני אוהב אותה מאד וגם את האיש שכתב אותה. קוראים לו אורן יעקובי והוא האיש הכי מוכשר בעולם

התגובה הלא מפרגנת (התגובה הלפני אחרונה):

כמה שעות לאחר מכן:

סיימתם לצקצק בלשון? יופי. אני מקווה שאתם מרגישים טוב עם עצמכם. כן כן, אתם יודעים על מה אני מדבר. על "הפוליגרף" כמובן. אותה תוכנית ארורה בהנחיית גדי סוקניק ששואבת את הטלוויזיה הישראלית הקדושה עוד צעד אחד לתהומות הגיהנום.

"הפוליגרף" מציעה מליון שקלים למי שיהיה מוכן לחשוף את סודותיו האפלים. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה של המצקצקים התחילה עם הפרומואים. בפרומואים ראינו אזרחים חסודים מודים על פנטזיות מיניות אסורות ועל שקרים שסיפרו לבני משפחותיהם. פייר? הפרומואים היו משעשעים וגרמו לי לומר למקס שלי שביום רביעי הוא יהיה עסוק. צקצקצקצק.

הו לא, הטלוויזיה שלנו מדרדרת את הנוער. הו לא, בגלל הטלוויזיה עמוד השדרה המוסרי של העם היהודי נפגע.

צאו מזה. תפקיד הטלוויזיה, ובטח המסחרית, הוא לא לחנך. תפקיד הטלוויזיה המסחרית הוא להרוויח כסף ואין הצגה טובה יותר מקרבות גלדיאטורים מדממים. בעברית.

ממה אתם בעצם מפחדים? האם אתם מפחדים שאחד מילדיכם רחמנא ליצלן ימצא את דרכו לתוכנית ויספר את כל האמת מאחורי ליל הסדר האחרון? האם אתם נחרדים לאור המחשבה על שכן זועם שישמח לספר איזה רעשים יוצאים מחדר המיטות שלכם?

מה כל כך מחריד בקצת טראש בעברית?

ואולי זו הנקודה המכאיבה. העברית.

קל לנו לצפות בתוכניתו של ג'רי ספרינגר ובשאר הטראש האמריקני כי בסופו של יום מדובר בטראש אמריקני. הם אמריקניים. גויים. ערלים. הם נחותים.

אבל מה קורה כשהטראש פוגש את העם הנבחר? האם לעם הנבחר מותר לעשות טראש?

צקצוקי הלשון סביב "הפוליגרף" לא שונים מצקצוקי הלשון סביב "הישרדות 10" ו"כוכב נולד". המצקצקים טוענים שזו תרבות ירודה שלא ראויה למאכל (או לצפיית) אדם. בהחלט יכול להיות שהם צודקים. בהחלט יכול להיות שמדובר בזבל טהור. בהחלט יכול להיות שבדיוק כמו הג'אנק פוד: צפיה בתוכנית טובה רק לזמן קצר, אחרי כמה שבועות אתה תתעורר ותשאל את עצמך: "מרינה מי?".

הבעיה היא הנימוק. יש הבדל תהומי בין לומר ש"הפוליגרף" לא ראויה לצפיה בגלל הנחייתו של סוקניק או בגלל איכות הצילום ובין לומר שהיא לא ראויה לצפיה כי לא ראוי שהעם היהודי יתעסק בטראש ולא בדרכים לשמר את מעמדו בראש הפדיסטל.

וכמה משפטים על…

דרמות ישראליות שוטפות אותנו מכל הכיוונים. נתעסק לרגע בשלוש: "לאהוב את אנה", "סרוגים" ו"רביעיית רן". דווקא "סרוגים" היא הטובה מביניהן בעיניי ונחשבת לדבר הטוב הכמעט בודד שקשור לירושלים לאחרונה. הסיבה העיקרית היא הקאסט שעושה עבודה נפלאה. באמת שקשה לפספס עם קאסט כזה. שתי האחרות מפגרות מאחור בתחום ולא בדיוק גורמות לצופה להתעניין: "אנה" משעממת ו"רן" אנטיפתית. תקשיבו לצפניה: שימו כיפה על הראש ולכו לחפש בחורה פנויה לעשות אצלה כביסה. זה מה שעושים בירושלים.

ועכשיו הגעתי סופסוף ל"סרוגים" ול"רביעיית רן" של yes.

"סרוגים" הרבה יותר מוצלחת. ל"סרוגים" יש כבר משחק שתייה. בכל פעם שהמילה "דייט" נאמרת, הצופים מורידים שוט של וודקה.

למרות ההומוגניות הראשונית המרתיעה (עלילה מתרחשת בירושלים, כל הדמויות צעירות ומוצלחות, הטרוסקסואליות וכו' וכו') "סרוגים" כן מצליחה לסחוף. לא כל כך בגלל התסריט שפונה בעיקר למגזר הסרוג כי אם בגלל הקאסט המעולה שכולל את אוהד קנולר, טלי שרון וכמובן יעל שרוני המלכה. ובעצם, לתסריט יש כאן תפקיד די חשוב משום שכל הדמויות נכתבו כדי שהצופה יחבב אותן.

לעומת זאת, ב"רביעיית רן", כל הדמויות נכתבות כדי שהצופה יתעב אותן. לפחות חברי הרביעייה. אורי בנאי אומר לרביעיית האחים שבפרומו נאמר שכולם ירצו להיות חלק מהם. ובכן, אני לא. כל אחד מהאחים יותר אנטיפת מהשני ועם כל הכבוד למיכל ינאי שהיא היחידה ששווה צפיה, אני לא אוהב לראות יותר מדי אנשים אנטיפתיים על המסך בו זמנית.

ישראל היא לא אמריקה. תמיד נחמד לנבור בהתפרקות של תא משפחתי ולהוציא את כל המיץ של הזבל החוצה. אבל צריך גם תוכן אחר מעבר לזה. "רביעיית רן" פשוט לא מספקת אותו. קבלו תיקון, צריך גם תוכן מעניין מעבר לזה.

אבל ישראל היא ישראל. תמיד נחמד לנבור בביולוגיה של מערכות יחסים ולהוציא את כל הפלירטוטים החוצה. אבל צריך גם תוכן אחר מעבר לזה. "סרוגים" מספקת אותו הן למגזר הסרוג שמזדהה (?) איתו והן למגזר החילוני שיושב המום מול המסך ותוהה: "מה לכל הרוחות עושים באולפנה כל היום ולמה אבא ואמא לא שלחו אותי לשם?".

היו לי ציפיות די גבוהות. משתי הסדרות. הדתיים הגשימו אותן, האחים לא.