כשלעצמה פולישוק, שעוקבת אחרי הקריירה הלא-מי-יודע-מה מוצלחת של השר פולישוק, לא מזיקה לאף אחד אבל פריצתה לחיינו הגיעה עם שתי בעיות שממש צורמות בעין (ובשלט):
- הפרק השני משודר יום אחרי פרק הבכורה. לא משנה עד כמה אנשי הטלוויזיה ינסו למכור את הבלוף של שידורים יומיומיים: זה לא נוח וזה תקוע כמו עצם בגרון. בחיי. פולישוק היא לא כוכב נולד אבל אולי היה שווה לשים איזה באנר רץ שיזכיר שהפרק הבא משודר למחרת. הרי גם ככה המסך מפוצץ בבאנרים.
- פרק הבכורה אירח מגישי חדשות מחברת החדשות של ערוץ 2 בתפקיד מגישי חדשות פיקטיביות. אז נכון שכללי האתיקה ממש מטושטשים ושפולישוק היא לא פרסומת אבל מה לעשות, עם ישראל הוא עם די מטומטם ואפשר להיות בטוחים שאם לילך סונין תאמר הרבה פעמים "שר המשפטים חומי שליט", יהיו כאלה שיאמינו לה (ולקריאה נוספת בנושא, מומלץ לקרוא את מאמרו של יובל קרניאל מעלי משפט).
אפשר לצפות בפולישוק, אבל מומלץ לצפות בה רק אם יש לכם דרכון זר כי אחרי שתבינו באיזו חרא של מדינה אתם חיים, התסכול יאכל אתכם בלי מלח.