צפניה שובר מסך

הן "טלנובלה בע"מ" והן "רוקר נולד" עומדות לסיים את חייהן בצורה זו או אחרת בישראל ובאופן מפתיע למדי, יש להן הרבה במשותף: שתיהן עוסקות בקרביים של תעשיית הטלוויזיה ובשני המקרים לא מדובר בעיסוק שטחי למדי, אלא מדובר בעיסוק אובססיבי, פנימי וכמעט חולני.

את "טלנובלה בע"מ" לא צריך להציג. דרור נובלמן והקאסט המטורף יצרו טלנובלה על המתרחש מאחורי הקלעים של טלנובלה. הטירוף היה בשיאו וגם היום, 3 שנים לאחר שידורה המקורי, ניתן לקבוע שמדובר בטלנובלה הטובה ביותר שנוצרה בארץ.

המקרה של "רוקר נולד" קצת שונה. יוצרי "נשות הכדורגלנים" יצרו סדרה המתארת את המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית גילוי כשרונות. היוצרים רתמו את סיימון קאוול מ"אמריקן איידול" והתוצאה פנטסטית. זה מתחיל בשופט שמנסה להשכיב מתמודד ונגמר בעובד הפקה שמנהל מערכת יחסים פסיכוטית עם בובת מין עליה הוא מדביק תמונה של אחד המתמודדים.

לא ברור אם במקרה של "טלנובלה בע"מ" היה מדובר בהחלטה מובנית מראש אבל במקרה של "רוקר נולד" נדמה שהסדרה לקחה את עולם התוכן שלה צעד אחד (יותר מדי?) קדימה על מנת לשרוד. כשמולה משובצות תוכניות ריאליטי שלא מפסיקות לזעזע, "רוקר נולד" הייתה חייבת להיות קיצונית כדי לסיים עונה מוצלחת בבריטניה.

הציצו בטבלאות הרייטינג הישראליות – אין אף תוכנית מתוסרטת בעשיריה המובילה. התוכנית היחידה שאינה ריאליטי ונמצאת בצמרת הטבלה היא "מונית הכסף" שגם מארחת אזרחים מהשורה. יותר מהעולם, בישראל השליטה ברייטינג שייכת למציאות: בין אם דרך תוכניות הריאליטי ובין אם דרך מהדורות החדשות. בטבלאות הרייטינג אין מקום לתוכן אחר. אין מקום לתוכן שמנסה לברוח מהמציאות ולהציג אותה בצורה אחרת.

לא צריך להתפלא על ההצלחה ועל האיכות של "טלנובלה בע"מ" ו"רוקר נולד". שתיהן לקחו את המציאות, השתמשו בה לצורכיהן ויצרו סוג של ריאליטי מתוסרט. הריאליטי המתוסרט של שתיהן מתבסס על בסיס די פשוט: כיף. מבט חטוף אחד בעיני השחקנים מגלה שבשתי הסדרות, השחקנים נהנו לעבוד על הסט וכשהשחקנים נהנים, גם הצופים נהנים.

אני שולח מכאן קריאה נרגשת לדרור נובלמן ולדרסט הפקות – אנא מכם, החזירו את "טלנובלה בע"מ" לעונה נוספת. חיי ללא קייזרמן אינם חיים. העם רוצה עוד עונה ויפה פריים אחד קודם.

וכמה משפטים על…

אם אתם קוראים את הטור הזה, סימן שהניסוי המרגש שנערך ביום רביעי בשוויץ לא גרם ליצירת חור שחור שבלע את כדור הארץ. חבל. זה עדיין לא אומר שאי אפשר לשחרר חור שחור אחד נחמד כזה לכיוון הווילה של האח הגדול. יש דברים שלא צריכים להתקיים. או לחילופין להתקיים בוואקום.

לזכור ולא לשכוח. צריך לזכור את הפמפום המזעזע ש"קשת" נתנה לתוכנית החדשה שאמורה לסחוף את ישראל, "האח הגדול". אם יצא לכם לצפות בטלוויזיה השבוע, סביר להניח שחשבתם שאתם נמצאים בשנת 1993 ושערוץ 2 עדיין נמצא בחיתוליו.

מי לא התגייס כדי להסביר לכם מה זה "האח הגדול"? כל כוכבי ישראל נמתחו לדום: ארז טל, אסי עזר, קרין מגריזו ואפילו טל ברמן. לעזאזל, כמעט כל לוח המשדרים של "קשת" הוקדש לתוכנית. ככה, כאילו לא ראינו כבר תוכנית ריאליטי אחת או שתיים (או עשר). כאילו מקלט הטלוויזיה הגיע רק עכשיו לישראל. "קשת" הניפה מעלה מעלה את הפורמט המוכר וניסתה לארוז אותו מחדש. הצליח לה?

ובכן, לא.

לפחות לפי אירוע הפתיחה.

מדובר באחד המשדרים היותר משעממים ששודרו במאה ה-21. ממרום פדיסטל הפרומואים משקיף לו אירוע הפתיחה ומגחך. בטח שיגחך. מדובר בלעיסה של פורמט שכבר שודר בארץ. לעיסה שגרפה אחוזי רייטינג נכבדים.

ולמה היא גרפה?

כי הבטיחו לנו ב"קשת" שזה יהיה טוב. הבטיחו לנו עניין. הבטיחו יונה ולא קיבלנו שלום. במקום זה, קיבלנו ליהוק ממוצע למדי של צפונבונית עשירה, צבר חתיך (תרתי משמע), ערביה מורדת, הומוסקסואל נשי, הומופוב כעור ושלל אימהות שנטשו את הילדים שלהן.

שזה היה יכול להיות נחמד.

אם היינו נתקלים בזה בפעם הראשונה. אבל אנחנו לא. וב"קשת" יודעים את זה. בגלל זה הם הכניסו לבית גם אבא ובת. אם ניצן חן לא ימנע את שידורי הסקס מהבית, לפחות האב יאסור על בתו להתקרב לגברים.

וזהו בערך.

קצת עצוב לחשוב שכל מה שנשאר מבועת הפרומואים הגדולה של השנה הוא מערכת יחסים של אבא ובת מאשקלון (או שמא אשדוד? מה זה משנה, העיקר שיהיו עממיים). מצד שני, אולי יש כאן איזו אמירה סמויה על מצב הטלוויזיה המסחרית בישראל: גם היא עממית ופשוטה ורק רוצה להסתובב ברחוב עם חברות אבל מעליה יש אבא מסורתי שבשם הדת מונע ממנה לעשות את מה שהיא באמת רוצה.

עכשיו מגיע השלב בו אני אמור להמליץ לכם לצפות בתוכנית או להמליץ לכם לא לצפות בתוכנית. פייר? אם היינו עכשיו בקיץ הייתי שולח אתכם לבהות במסטיק הזה. אבל אנחנו לא בקיץ ויש לנו אופציות אחרות להעביר איתן את הזמן. אז כנראה שמה שאני מנסה לומר לכם זה שכדאי לכם לוותר על התענוג, כן?

ועוד כמה משפטים על…

בשבוע שעבר המלצתי על מאגר סדרות לקראת החגים וקוראים יקרים הזכירו לי שעונת שידורי הסתיו בארה"ב יצאה לדרך. אני מקבל בהכנעה את התיקון וממליץ גם לכם להתחיל לצרוך את שידורי הסתיו בארה"ב. מה לצרוך אתם שואלים? שאלה טובה. כשאדע, אספר לכם. בינתיים אתם מוזמנים להיכנס לבלוג ולקרוא את הרשמים הראשונים על עונת הסתיו.

העובדה שבערוץ 10 החליטו להרוס לנו את הקיץ הסקסי עם אנשים שמנים שמדיחים אחד את השני לא מנעה מערוץ 2 להרוס לנו את תקופת החגים עם אנשים שמנים. כאילו שגם ככה לא ברור לנו שאנחנו בעודף משקל. ככה סתם, בלי אזהרה מראש, קיבלנו הלקאה עצמית בפריים טיים. במוצאי שבת ציפי שביט וצוות "לרדת בגדול" מטיפים לנו שצריך להיפטר מהקילוגרמים וביום ראשון אביעד קיסוס מפרגן לנו את "בעירום מלא" ומסביר שזה בסדר גמור להיות מלא ושהכל בראש ולא בצמיגים בבטן.

לא קל להיות אביעד קיסוס. קיסוס נושא על כתפיו משקל כבד מאוד ולא, לא מדובר במשתתפות התוכנית. קיסוס נושא על כתפיו את האמון המוחלט של המשתתפות. פריה, המשתתפת בתוכנית הראשונה, הסכימה להצטלם בעירום מלא כי היא "סומכת על אביעד". קיסוס הנהן בראשו וחייך. סביר להניח שעוצמת הנטל התחילה לשקוע אצלו ברגע ההוא.

"בעירום מלא" לוקחת את המציצנות ואת הריאליטי צעד אחד קדימה. מה שיכלה להיות תוכנית צהובה, נמוכה ובעיקר פופוליסטית היא למעשה תוכנית מאוד מרגשת, עמוקה, מתחשבת ובעיקר מפתיעה.

המשתתפות בתוכנית מקבלות טיפול סמי נפשי מתוגבר ומואץ מקיסוס, זוכות לבגדים חדשים ולשאר צ'ופרים וגם מתמודדות עם שדים בארון. הצופים נחשפים להכל. לכל הקמטים, לכל הצמיגים, לכל הריבים עם המשפחות. להכל. ואיכשהו, זה לא מרגיש צהוב.

זה לא מרגיש צהוב כי יוצרי התוכנית בנו פאזל מאוזן ויפה. אף אספקט לא מקבל חשיבות גבוהה יותר מאספקט אחר ואף צעד לא מתרחש ללא הסבר. הכל ברור וידוע. הכל מובן.

מובנת גם ההחלטה של קשת לשבץ את התוכנית בפריים טיים מול משחקי ליגת העל של ערוץ 10. ציניות תירגעי, סביר להניח שאנשי הזכיינית לא ניסו לרמוז שהאנשים היחידים במדינה אשר לא צופים במשחקי הכדורגל המרתקים בהגשת יורם ארבל הם נשים שמנות (או סתם נשים שלא מרגישות טוב עם עצמן) ועוד יותר סביר להניח שרוב הנשים גם לא צופות בליגת העל. נו, כבר אמרנו שהפאזל בנוי טוב.

כדאי ואפילו חובה להתייחס שוב לסוגיית המנחה. אביעד קיסוס עושה כאן צעד ענק. כמעט מקביל לצעד אותו עושות המשתתפות. קיסוס שהיה מוכר עד היום כבחור ציני, קליל ובידורי מצליח להמציא את עצמו מחדש ובמקום להגיש תוכנית רדודה בכיכוב בחור גיי ובחורה מלאה שמתפקדת על תקן הפאג האג התורנית, הוא מפתיע ומגיש את עצמו בעירום מלא: רציני, למוד דחיות ותומך.

וכמה משפטים על…

ממש עוד מעט יגיעו החגים וכולנו ניכנס לתקופה של שידורים משעממים ומייגעים (אלא אם כן מישהו יסדר לנו מלחמה ו/או בחירות, כן?). איך תשרדו את התקופה? הנה רשימה של תכנים איכותיים ושווים צריכה. אתם יודעים מה לעשות עם זה: "נזקים", "חף מפשע", "הגברים של שדרות מדיסון", "סוכן מחוק", "טלנובלה בע"מ", "גיבורים", "סרוגים", "שושלת טודור". זה אמור להספיק לכם לחודש. תיהנו.

אני מתגעגע לאוהד אלישע. זה נפל עלי פתאום. לא יודע מאיפה. אוהד אלישע היה אחד המתמודדים היותר גרועים בעונה השלישית של "כוכב נולד". ועכשיו אני מתגעגע אליו. אולי כי ידעתי שהוא תמיד ייתן הופעה מחרידה. תמיד ידעתי שהוא יפתיע ויזעזע מחדש. לא היו גבולות לאוהד אלישע. ככה זה, ידעתי שסעדו ינצח אבל נהניתי לצפות באלישע בדיוק כפי שאני (לפעמים, ממש לפעמים, באמת רק לפעמים) נהנה לצפות בתאונת דרכים קטלנית בוואדי ערה.

בעוד 4 ימים נצפה בגמר "כוכב נולד" ונתגעגע לאלישע. לא כי חס וחלילה הרמה העונה הייתה טובה יותר. עדיין מדובר בעונה הגרועה ביותר בתולדות התוכנית. נתגעגע לאלישע כי מעיין חג'בי המעיקה לא תהיה שם. נתגעגע לאלישע כי ישראל בר און, לי בירן וכרמל אקמן הם שלושה צעירים מאוד נחמדים אבל זקוקים נואשות לתרומת ברזל. אנמיה הוא שם המחלה. מחלה קשה שלא פסחה על אף אחד מהם. נתגעגע לאלישע כי שלישיית הגמר גרועה אבל לא באופן מבדח. סתם פרווה. לא יהיה על מי לצחוק. בעיקר יהיה משעמם.

זה רק הולם שבתוכנית חצי הגמר הופיע עמוס בן דוד, המאבד (אל תקומו מהספה, אין כאן שגיאת הקלדה) המוזיקלי שאיבד את דרכו מאחורי הקלעים והגיע בטעות לבמה, עם שיר מקורי שגרם לי להכניס מסמרים לאוזן ימין. כל מה שנותר כדי להשלים את הפיאסקו הוא סינגל מיוחד של טמירה ירדני ויואב צפיר. ניפגש בעונה השביעית, הא?

אבל לפני שנסגור את העונה בקלאסה צריך לבדוק את היתרונות ואת החסרונות בנצחון כל מועמד. שנתחיל?

ישראל בר און:
צריך לנצח כי: היה חביב השופטים במחצית הראשונה של העונה, הספיק לריב עם ההורים, הספיק להשלים עם ההורים, הספיק שוב לריב עם ההורים, מחזיק אח חמוד בקהל, דומה להראל סקעת אם פוזלים קצת ובעיקר – היה ההימור שלי מתוכנית האודישנים הראשונה.
אסור שינצח כי: הבחור לא יציב נפשית – נצחון בתוכנית והוא יהיה הגרסה הישראלית לבריטני ספירס, צריך להשלים עם ההורים, צריך לעשות צבא (טפו משתמט), כשהוא לא שר הוא מעצבן.

לי בירן:
צריך לנצח כי: הוא גרם למאות מתבגרים ברחבי הארץ ללכת עם עגילי סבתא, הביא עיבודים טובים במהלך כל העונה, הצליח להיראות כמו כפיל של קורין אלאל, עשה קאבר לשיר של יגאל בשן, פעמיים (!), היה חביב השופטים במחצית השניה של העונה.
אסור שינצח כי: מאות מתבגרים ברחבי הארץ יתחילו ללכת עם עגילי סבתא, יגאל בשן יחזור לאופנה, הוא לבקן ואסור שייחשף לשמש, רדיוהד היו להיט בשנות התשעים ועדיף שיישארו שם.

כרמל אקמן:
צריכה לנצח כי: אין לי מושג מדוע היא צריכה לנצח. הבחורה היא גוש אנושי של אנמיות. הייתי מעדיף לתת את הנצחון לאילנה דיין, סליחה, למתן קאופמן. לו יש עוד סיכוי לפחות לקבל מכות ברחוב. כרמל סתם תיעלם.
אסור שתנצח כי: לעזאזל, תנו לה את הנצחון. למי אכפת בכלל?

בשורה התחתונה – ישראל וליבי יתכתשו על הנצחון. כרמל תגסוס לה מאחור ומארינה מקסימיליאן בלומין המלכה שוב תזיע כאילו אין מחר. רחמים. עליה ובעיקר עלינו.

"רציתי להגיד לגבי עמוק באדמה שקשת עצבנו אותי השבוע וגמרו לי את הפתיל. הפרק היה אמור להתחיל ב-23:35 ובפועל התחיל ב-00:13, ולמרות שהקלטתי עד אחת בלילה, כמובן שהפסדתי את הסוף. ודווקא היה פרק מותח" (תגובה של הגולשת kitty באתר "המסך המפוצל")

התגובה של קיטי מחזירה אותי לימים המאושרים של טלעד אי שם בניינטיז: אף צופה לא ידע מתי תשודר הסדרה האהובה עליו, אם בכלל. "טלעוד" סדרות רכש הפך להיות מושג נפוץ בקרב חובבי הטלוויזיה ובאופן כללי, חיסל את התדמית של טלעד בציבור. אז מה קרה לקשת בשבוע שעבר? הו, זו שאלה טובה.

מדובר בשאלה טובה כי נדמה שזכייניות ערוץ 2 כבר לא משדרות סדרות רכש. בדיקה זריזה בלוח השידורים לפריים טיים תעלה כי בקשת אפשר למצוא רק את עמוק באדמה וברשת יש שידורים חוזרים אחרי חצות של סקס והעיר הגדולה (נו בסדר, וגם של סדרה אוסטרלית לא ברורה). הזכייניות זרקו את סדרות הרכש מלוח השידורים.

שזו זכותן המלאה.

הבעיה היא שבדרך לקיום זכותן המלאה, הזכייניות מזלזלות בצופים. פעם היה נהוג לומר "מתעללות", היום זו לא התעללות. היום זה זלזול בוטה. לאף אחד לא באמת אכפת ששידור תוכן מתעכב ב-38 (!) דקות. בטח לא בגופים שלא מתביישים ומגישים לוועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה תוכניות ריאליטי במסווה של סוגה עילית (וגם ערוץ 10 לא חפים מפשע. לדבריהם, לרדת בגדול היא תוכנית תעודה).

ובאמת שאין בעיה עם ההתנהלות הזו. הזכייניות מוזמנות להמשיך ולזלזל בכל מי שמסביבן. בסופו של יום, הציבור יצביע בשלט. אם הוא יהיה מספיק מטומטם כדי להמשיך ולצפות במה שהזכייניות מייצרות, זו כבר תהיה הבעיה שלו.

יותר ויותר אנשים בוחרים להתנתק מלוח השידורים הציבורי ולהתחבר ללוח השידורים הפרטי. המנוי שלי לספקית התוכן מסתיים בסוף החודש ובינינו, יש מצב שלא אחדש אותו. אין פשוט מה לראות בטלוויזיה ואת הדברים שכן הייתי בוחר לראות, כבר ראיתי. ראיתי ולא הרגשתי שמשתינים עלי בקשת או שלוכדים אותי ברשת. ראיתי ונהניתי.

וכמה משפטים על…

ביום ראשון תצא לדרך העונה הרביעית של בטלסטאר גלקטיקה (yes stars 2). כל מילה שאקליד על הסדרה הזו לא תהיה מספיק נכונה ו/או מתאימה. אל תטעו, אני לא מעריץ שרוף של הסדרה ולעיתים (קרובות) אף חשבתי שהיא משעממת רצח אבל, וזה אבל גדול, הידיעה שמדובר בעונה האחרונה של הסדרה ושכל פרק מקרב אתכם לקץ ביחד עם העובדה שהמחצית השניה של העונה תשודר בארה"ב רק בתחילת 2009 מפנקת את הצופים ביופי של אווירה ובמתח שפשוט קשה להסבירו (מה גם שמדובר באמת באחלה של עונה). לכל הרוחות, מישהו יודע מי הסיילון האחרון?