צפניה שובר מסך

Glee היא כל מה שתיכון השיר שלנו רוצה להיות: קומדיה צינית עם גבולות אובר מתקתקים ופסקול מהמם.

ריאן מרפי, יוצר ניפ/טאק, משגר לעברנו בסתיו הקרוב את Glee ודי קשה להאמין שמישהו אישר לשדר את זה באופן קבוע בפריים טיים (ימי רביעי ב-21:00 בפוקס). פרק הבכורה שודר מיד אחרי גמר אמריקן איידול כדי לפמפם את הבאזזז. עכשיו צריך לחכות 3 חודשים.

וויל שוסטר הוא מורה לספרדית בתיכון באוהיו שנשוי לאמא הביולוגית של קלייר מהירוז. לוויל יש חלום: לקחת את מועדון הזמר של בית הספר ולזכות בתחרות הארצית. רע זה לא יכול להיות.

זה לא שהתסריט של Glee יותר מדי שנון (הוא חביב פלוס) או שמינון הקיטשיות בה לא גבוה (גבוה כמו שאקיל אוניל ביום טוב) אבל משהו בסדרה עובד. בא לך לקחת את מועדון הזמר ולחבק אותו חיבוק ארוך ארוך. כן. למרות שברור לך מה תהיה הסצנה הבאה ומה ילבשו השחקנים. זה כמו הייסקול מיוזיקל אבל למבוגרים.

רגע זכור מהפיילוט: ההומו הייצוגי מבקש מנבחרת הפוטבול לא לזרוק אותו לפח הזבל בזמן שהוא לובש את הז'קט החדש מבית מארק ג'ייקובס.

רגע זכור מהפיילוט 2: ביצוע קבוצתי מהמם ל-rehab של איימי ויינהאוס.

הפיילוט של "קפריקה", סדרת הבת של בטלסטאר גלקטיקה המעולה, היה מעפן. שעה וחצי של שעמום מעפן. מ-ע-פ-ן.

ובאמת חבל שככה זה נגמר כי גלקטיקה הייתה חומר משובח והיא גם נגמרה באופן משובח. קפריקה היא כמו אהוד ברק של 1999. אחחח, כמה שהציפיות שלנו היו גבוהות. ציפינו שנצא לעידן חדש, שחר של יום חדש, הרפתקאה שבשיאה נדע את כל התשובות. ידענו שזה לא יהיה קל, אבל גם ידענו שזה יהיה איכותי וטוב.

ובכן, הכהונה של ברק ב-1999 לא הייתה איכותית וטובה וכך גם הפיילוט של קפריקה.

קפריקה היא למעשה הפריקוול של גלקטיקה. 18 שנים לפני המלחמה הראשונה עם הסיילונים, נבנה הסיילון הראשון (לכאורה) וזה כל כך מרגש. הפיילוט מספר את סיפורן של שתי משפחות: אדאמה וגרייסטון. והסיפור כל כך משעמם שכמעט נרדמתי בעת כתיבת המשפט.

אל תתנו לטריילר להרשים אתכם, מדובר במשהו באמת מעפן. כגודל הציפיות וכו'. פראק.

צ'מעו, זהו. מצאנו את הסדרה החדשה הטובה של השנה ובאופן מפתיע למדי, NBC יכולה לחייך. מדובר כמובן ב-My Own Worst Enemy.

כריסטיאן סלייטר מגיח למסך הקטן בתפקיד כפול ועושה יופי של עבודה. My Own מספרת את סיפורם של הנרי ואדוארד, שני אנשים שונים שחולקים גוף אחד. כלומר, אישיות מפוצלת (סוג של מחווה לד"ר ג'קיל ומיסטר הייד שחלקו את אותם השמות הפרטיים, הנרי ואדוארד).

פיצול אחד הוא הנרי, איש פרברים משעמם להחריד. פיצול שני הוא אדוארד, סוכן חשאי שמצליח להשכיב את שרי גבעתי כבר בפרק הבכורה (היא מגלמת כמובן טרוריסטית, כן?). ביחד הם חיים בשלווה כי הנרי לא מודע לחיים הכפולים שהוא מנהל. אבל מה קורה כשהוא מגלה? ובכן, כאן הכיף מתחיל.

פרק הבכורה של הסדרה היה כיף טהור ואין לי שום ספק שאם התסריט, הקצב המהיר והמשחק לא ישתנו - מדובר בלהיט של השנה. מומלץ בחום.

"90210", סדרת הבת של בוורלי הילס 90210, מציבה בפני הצופה את העובדה שאין להתווכח איתה: דור המתבגרים הנוכחי שונה מדור המתבגרים הקודם.

הטינאייג'רס החדשים יותר מודעים לעצמם, יותר בוגרים מקודמיהם ויותר מושחתים מקודמיהם. הם גם מנהלים וידאו בלוגים מחרידים (בלוגים הם השטן החדש והם גורמים רק לבעיות לפי קלי, היועצת הבית ספרית החדשה).

90210, יותר מתמיד, מחזקת את האנטי הטבעי כלפי המתבגרים. איך אפשר לבטוח בבת שלך כשהיא עושה סמים ומשקרת על ימין ועל שמאל? לך תאמין לבן שלך כשהוא בוגד בחברתו בת ה-15 (!).

אבל לא רק המתבגרים יוצאים רע. גם המבוגרים יוצאים רע: ריאן מת'יוס, המורה שאמור לחזר אחרי קלי, אומר לתלמידיו שהאנה זוקרמן (הבת של אנדריאה) נראית בת 30. התלמידים צוחקים והמורה המגניב מקבל עוד נקודת זכות בזמן שעוד נצר לשושלת זוקרמן מושפל בתיכון ווסט בוורלי.

לו היו שואלים אותי, הייתי הופך את 90210 לספין אוף שיספר את קורות חייהם של בוגרי הסדרה המקורית. מטבע הדברים, הסצנות בין ברנדה וקלי היו יותר מעניינות משאר 70 הדקות הדי משעממות של הפיילוט.

בגדול, 90210 היא תוכנית מגעילה. היא מגעילה כי היא לא קסומה, לא כייפית, לא מרגשת ובעיקר משעממת. כבר ראינו את כל המהלכים בעבר. ראינו את כל הדמויות מלוהקות בסדרות קודמות. ראינו את קווי העלילה מתחילים ומסתיימים. 90210 לא מחדשת דבר פרט ללומר את מה שכולם חושבים ומפחדים לומר בקול: טינאייג'רס סאקס.

ואולי בעצם רק בגלל הדבר הקטן הזה שווה לתת ל-90210 לשרוד.

(בתמונה: פעם מתבגרים היו כותבים טור בעיתון הבית ספרי, היום הם עושים וידאו בלוג)

אני לא סובל את בנג'מין בראט ולכן אין אדם שמח ממני כרגע. איזה אושר לכתוב פוסט שקוטל את הסדרה החדשה שלו. מוי כיף.

The Cleaner מספרת את סיפורו המשעמם והצדקני המבוסס על סיפור האמיתי של וויליאם בנקס, מכור לשעבר לאלוהים יודע מה. וויליאם מבטיח לאלוהים שאם יתגבר על ההתמכרות שלו, הוא יפיץ את הבשורה לכל עבר ויסייע למכורים אמיתיים להתגבר על ההתמכרות.

אפשר לפהק עכשיו.

כמכור לטלוויזיה (ולדברים אחרים) יש לי בעיה בסיסית עם הקיום של הסדרה שיוצאת נגד כל סוגי ההתמכרויות: מישהו אחר חושב שהוא יודע מה טוב עבורי. לא משנה כרגע אם אותו המישהו צודק, אולי הוא אכן צודק, רוב הסיכויים שהוא צודק, אבל כרגע המישהו הזה רוצה להרוס לי את הכיף.

בנג'מין בראט מעיק כהרגלו (מה ג'וליה רוברטס חשבה לעצמה?) ולצידו יש עוד קאסט מעיק פחות. או יותר. גרייס פארק המאגניבה מבטלסטאר גלקטיקה עושה כאן חלטורה ומבזה את עצמה ובפיילוט אפשר אף לצפות בגיל בלוז חושף שרירים (אותו בלוז שהיה בילי ב"אלי מקביל").

אחרי 15 דקות נשבר לי. בנג'מין בראט לא יגמול אותי מההתמכרות לטלוויזיה נורמלית. בטח לא על ידי הסדרה הזו.

(בתמונה: גרייס פארק וחברות מסדרה מוצלחת יותר)