חשוב להגיע גבוה עם הישבן
ראשון, 24 באוגוסט, 2008פוסט אורח מאת נויף
הגיע הזמן להגיד את האמת: תחרויות שחייה באולימפיאדה הפכו בשנים האחרונות לדבר איום ונורא. כן, כן, מייקל פלפס שבר כבר מאות שיאי עולם, כל מיני צרפתים הפתיעו בבריכה, ואפילו ישראלים השיגו תוצאות נאות. אבל…
אבל על כל זה מעיבה תופעה חמורה. אולי אפילו חמורה מאוד. דבר שמונע ממיליוני הצופים להנות בצורה הפשוטה ביותר והטבעית ביותר מאותם מתחרים חסונים ושריריים. הייתי מגזים ואומר שמדובר באחד הסיכונים הרציניים לעתיד ענף השחייה בעולם: חליפת השחייה.
לפני החליפה:
אחרי החליפה:
פעם כדי לשחות נזקקת לשני דברים פעוטים: להיות חתיך הורס, ולענוד בגד ים ספידו זעיר וצמוד (שכמובן עזר לך להראות עוד יותר חתיך). היום, אם אתה לא מצויד בחליפת גוף מלאה, מלאה בבועיות סודה קטנות, מרותכת בלייזר על-קולי ומעוטרת בסיבי טיטניום פחמני שיובא מהירח, אין לך בכלל מה להכנס לבריכה. ועל העובדה שקצת קשה לבחון לעומק את שרירי החזה של מי שלובש את החליפות האיומות האלה, מישהו חושב?
ולכן אחרי בחינה מדוקדקת של הנושא, בהייה במשך שעות במסך הקטן והאזנה מייאשת למשה גרטל, יש לי מסקנה חד משמעית: אני עובר לענף הקפיצות למים (זה כבר הוכיח עצמו בעבר).
שם מסתבר, אופנת הספידו עדיין בשיאה. לא מכסה טפח וכן מגלה טפחיים. אחרי כל קפיצה אתה זוכה לצפות בחתיך התורן מתקלח, ואפילו נכנס לג'קוזי. אם אתה עוקב אחרי הנושא במשך השנים, אתה רואה את הקופצים גדלים ממש לנגד עיניך (דיילי הבריטי בן ה-14 הוא התקווה הבריטית לאולימפידה בלונדון), ובמיוחד אתה מצחקק כשאתה שומע את הפרשן אומר: "חשוב להגיע גבוה עם הישבן ולא אחורה" או מנתח את השפריץ (של המים) עם הכניסה לבריכה.
כוכב רציני (לפחות של הבנזוג) מבין הקופצים הוא Matthew Mitcham, שהוא הספורטאי היחיד שהוא openly gay מבין כל באי האולימפידה. מתיו, בן 20, עבר דיכאון ומשבר פיזי ונפשי, אך התגבר ושב להיות לא רק אלוף אוסטרליה, אלא גם האלוף האולימפי בקפיצות מ-10 מטר. והוא, כמובן, איך לא - חתיך.
מריץ FireStats