צפניה שובר מסך

פוסט אורח מאת 1080

כן, גם אני קראתי שסמנכ"לית התוכן של רשת שירה מרגלית הותקפה מחוץ לביתה. כן, כמו כולם, גם אני מאחל לה החלמה מהירה. כן, גם אני כמו כולם מקווה שהמשטרה תעשה עבודתה ותתפוס את מי שאחראי לכך.

אבל הפסטי-שירה הזה קצת עבר את הגבול. בינתיים ממה שפורסם בנושא התקיפה עולה כי שירה הותקפה בביתה שבשכונת צהלה בתל אביב ושהתוקף לא פנה אליה לשאול אם היא שירה מרגלית. בהשוואה למקרה התקיפה של מנכ"ל קשת אבי ניר - קודם פנו התוקפים לאבי ניר ושאלו אותו אם הוא הוא המדובר ואז תקפו. משמע חיפשו אותו ספציפית.

אתם בטח תמהים - מה זה משנה? זה משנה מאוד. יש סיכוי יותר מסביר ששירה מרגלית הייתה קורבן לניסיון שוד שהשתבש, כמו שאר 2,993 מקרים מדווחים של ניסיון לעבירות שוד בשנת 2008. לצד זאת, הנה כמה ציטוטים בכלל לא היסטריים מהיום:

"בפעם הבאה זה יסתיים ברצח" - בכיר ברשת (מעריב, עמוד 10, 22.5.2009)
"זה (התוקף) אדם שמבין בתעשיית הטלוויזיה, זה מפחיד ומטריד מאוד" - עובד ברשת (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)
"גם אם אין קשר בין המקרים (התקיפה של אבי ניר ושל בועז בן ציון לתקיפה של שירה מרגלית) ברגע שתוקפים בכיר בטלוויזיה זה חמור מאוד" - המפיק אסף גיל (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)
חה"כ שי חרמש מקדימה קרא לקיים דיון מיוחד (שלא לומר חירום!) בכנסת בעקבות האירועים האחרונים (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)

בתקשורת ברנז'ה שכחו לעשות את ההפרדה הבסיסית בין שירה "האישה החזקה בערוץ 2" מרגלית לבין שירה "האזרחית" מרגלית. אביה של שירה, העיתונאי דן מרגלית, בטוח שמדובר בתקיפה על רקע תפקידה. הרי זה בלתי סביר שמישהו ינסה לשדוד אישה רגילה בלבה של שכונת צהלה.

אל תבינו לא נכון – הרקע לתקיפה לא משנה, התקיפה הזו חמורה.

עם זאת, עד שיתברר סופית שבאמת מדובר בתקיפה על רקע תפקידה - בדומה לתקיפה של אבי ניר - לא יזיק להוריד הילוך בפאניקה. רוב אותם 2,993 מקרים מדווחים של ניסיון לשוד לא מקבלים את אותה כמות אינצ'ים. לא קם פה יש מאין ג'ק המרטש של תעשיית הטלוויזיה הישראלית.

כן, גם אני כמו כולם אני מזועזע מהתקיפה שלה. אני גם מזועזע מהסיקור של הפרשה בתקשורת ברנז'ה.

רון אילון, מנכ"ל yes, נותן ראיון בסופ"ש להארץ ומדבר בו על כל מיני דברים.

יש הצהרות שקשה לי לבדוק אותן כמו "100% מהסדרות שבחרנו ב-2008 זכו אצלנו לעונה שנייה" כי אין לי מושג איזה סדרות yes רכשה ב-2008.

יש גם הצהרות מוזרות (אך מתבקשות לנוכח הבעלות המשותפת) על המשך שיתוף פעולה עם וואלה! למרות שמדובר באחד האתרים המחרידים ביותר מבחינה טכנולוגית ויש גם הצהרות שלגמרי לא יושבות טוב כמו "כמות האנשים שמתנתקים מאתנו בשל רצון לחסוך בעלויות של טלוויזיה רב ערוצית היא זניחה. למעשה, אין שינוי בנתון זה, אפילו לא ב-1%. רוב המתנתקים עושים זאת בשל חוסר שביעות רצון מהשירות. הסיבה השנייה לניתוקים היא המחיר, ואז ייתכן שהם עוברים למתחרה. בתקופות מיתון יש נטייה להישאר בבית ולצרוך יותר טלוויזיה. צריך לזכור שאנשים מוכנים לשלם עבור בילוי זול יחסית, שנותן להם אפקט שכחה וכמה שעות של להיות במקום אחר".

כלומר, אליבא דאילון, הרצון לחפש מחיר נמוך יותר לא נובע מרצון לחסוך בעלויות של טלוויזיה רב ערוצית. הו שיהיה. למי אכפת.

אילון מציין בראיון גם שהוא לא ממש מרוצה מזה ש-yes ו-HOT אינן יכולות לשלב פרסומות בשידוריהן: "מלבד אלבניה ומלטה, אין מדינה בעולם המערבי שאין בה פרסומות בכבלים ובלוויין. אם יאפשרו לנו לשדר פרסומות, יהיה רווח כפול: גם מעצם ההכנסה של yes ו-HOT, אך גם בהורדת המחיר שישלם הצרכן על טלוויזיה רב-ערוצית. כך עובד שוק תחרותי". כן, אבל אז בעצם נפגעת חווית הצפייה של הצופה שממש רוצה לראות את הסוף של דקסטר אבל אז מקבל 6 דקות של פרסומות, לא? קשה לי להאמין שיימצא בישראל מי שיהיה מוכן לשלם יותר מ-100 ש"ח לחודש עבור תוכן עם פרסומות. ועוד יותר קשה לי להאמין ש-yes (או HOT) יציעו תשלום חודשי של פחות מ-100 ש"ח.

הדבר שהכי מעניין בראיון הזה הוא ההתייחסות לממיר ה-DTT שאמור לספק צפייה בערוצים פתוחים כמו 2 ו-10 ובגדול לקבור את yes ואת HOT בגלל שמשלמים עליו פעם אחת וזהו. בלי התחייבות ובלי שטיקים. אילון אומר ש-yes נערכת לממיר החדש ע"י יצירת טלוויזיה עשירה מאוד במחיר תחרותי. השידור של פרק הקאמבק של נמלטים פחות מיממה לאחר שידורו המקורי יכול להיות סנונית נפלאה אבל אין שום סיכוי בעולם שזה יחזור על עצמו עם כל סדרות הרכש. ואם יש סיכוי כזה, אלוהים יודע למה השירות הזה לא הוצע עד עכשיו.

ממיר ה-DTT אמור לעלות לפי יעד מועצת הרשות השנייה כ-400 ש"ח. לא זול אבל גם לא יקר כמו 200 ש"ח בחודש כפול 12 כפול מי יודע כמה שנים.

כשלעצמי, אני לא יכול לחכות ליום בו ההתחייבות שלי על היסמקס תסתיים (בקיץ הקרוב) ואוכל לנטוש את הטלוויזיה הרב ערוצית. בדיוק כמו לפני חצי שנה, הטלוויזיה שלי דוממת רוב הזמן ונפתחת רק על תוכניות הריאליטי ועל החדשות בערוצים המסחריים. את התכנים האחרים אני צורך בעזרת האינטרנט. בתחילת דצמבר 2008, חלק מקוראי הבלוג דווקא פרגנו לטלוויזיה הרב ערוצית. אז הגיע הזמן למשאל חדש, האם תערקו ל-DTT או שתישארו נאמנים לטלוויזיה הרב ערוצית?

היום שמתי לב שאני לא ממש צורך טלוויזיה אינגליזית. אני מדליק את הטלוויזיה רק כדי לצפות בתכנים מקוריים שלא נמצאים אונליין, כל היתר נמצא על ההארד דיסק שלי.

ושמתי לב שזה גם לא ממש מפריע לי (כלומר מעבר לזה שאני משלם 250 ש"ח בחודש עבור מוצר שאני לא צורך). ה-EPG שלי היה תקוע שבוע לפחות וסירב להראות מה עומד להיות משודר ומתי, דבר שבעצם השבית את המקס שלי להקלטות חדשות כי לא ידעתי מה משודר ומתי. אבל זה לא ממש הפריע לי כאמור.

הערב הדלקתי את הטלוויזיה כדי לצפות בקירשנדון וגיליתי שגם אין לי שידור.

אז התקשרתי למוקד שירות הלקוחות וסיפרתי להם את זה לאחר 10 דקות המתנה.

אמרו לי לנתק את הממיר מהחשמל והציעו לי ערוץ צרפתי בחינם לחודש. ניתקתי וסירבתי. כולם יודעים שהצרפתים אנטישמים. עובד. יש טלוויזיה. ערוץ 10 ברקע.

מה שהביא לכאן את מינה צמח: מתי בפעם האחרונה צרכתם תוכן מספק התוכן שלכם (yes או HOT. לא משנה) שלא הגיע מערוצי הבסיס (1,2,10,99 וכו'). מה היה התוכן הזה? אשמח אם תפרטו בתגובות. זה יכול להיות מדגם מעניין.

כולם רוצים להגיע לשער. פחות מזה לא נחשב. פעם, באמת מזמן, כשהייתי צעיר ותמים וחטוב, לא ידעתי מה מניע את העיתונות. לא הכרתי את מערך השיקולים השלם שעומד מאחורי כל גליון של מגזין בידור לצורך העניין. גם היום כשאני מבוגר ותמים וחטוב, אני עדיין לא מכיר את כל מערך השיקולים.

אבל אני יודע שאחד השיקולים המרכזיים הוא יח"צנות. תן לי ואתן לך. ספק לי שער ואספק לך כתבה מפרגנת וכו' וכו'. לא המצאתי את הגלגל בפוסט הזה. תיכף אגיע לפואנטה.

הרבה עיתונאים/עורכים מקוננים על מות הדרמות הישראליות ועל היצירה הישראלית שנעלמת לעומת הריאליטי שכובש כל פינה. במודע או לא במודע ואולי בכלל בעקיפין, אותם עיתונאים/עורכים תורמים למצב הזה. כי תכל'ס, אם אין הפניה בשער לדרמה ישראלית או לכוכב דרמה ישראלית - למה שלמישהו יהיה אכפת?

בדקתי את השערים של "פנאי פלוס" שהתפרסמו השנה. חזרתי לאחור ובדקתי כל שער. רוצים לדעת בכמה שערים כיכבו כוכבי דרמות ישראליות? אל תטרחו לנסות לנחש. אפשר לספור את השערים על שתי ידיים. פחות מ-10 שערים. בשנה. אפרת גוש אגב, כיכבה בשני שערים. לא ברור למה.

נעצור כאן ונקפוץ לחו"ל.

Soap Opera Digest הוא שבועון לאופרות סבון. ב-17 השבועות האחרונים הוא אירח על השער שלו 7 (!) פעמים את אריק בריידן הלא הוא ויקטור מ"צעירים חסרי מנוח". 7 שערים ב-17 שבועות. כאילו שאין אופרות סבון אחרות, עלילות אחרות, כוכבים אחרים. רק ויקטור והשפם.

נחזור לארץ ונשאל את השאלות שתקפות לשני המצבים:

האם מדובר בעניין כספי?
האם יוצרי הדרמות/השחקנים לא משתפים פעולה עם המגזינים?
האם זהו קו שמובילים עורכי המגזינים? מהו הקו הזה?

הפואנטה ברורה: כל עוד מגזיני הבידור לא תורמים לקידום היצירה הישראלית המקורית שאינה ריאליטי, אין להם זכות לשחק אותה פאסיב אגרסיב ולפרסם טורים דואבים וכואבים על מות הדרמה הישראלית.

לפעמים, הצלחה של תוכנית לא מתבססת רק על הכוכב הראשי. לפעמים, בלי שנשים לב, מגיח לו מאחור איזה סיידקיק ומצליח לגנוב את ההצגה ולגרום לצופים לחכות להופעה הבאה שלו ולתהות איזו התנהלות תהיה בינו ובין הכוכב הראשי. הנה רשימת הסיידקיקס הטובים ביותר (לדעתי כמובן ואתם מוזמנים להוסיף):

גבריאל ("זינה הנסיכה הלוחמת") - גבריאל היא הסיידקיק האולטימטיבית. גם יפה, גם חכמה, גם מתאהבת בגיבורה ומנהלת איתה רומן לאורך מאות שנים וגם מצליחה לשרוד תספורת מזעזעת במיוחד. גבריאל התחילה את הסדרה כיפת נפש פציפיסטית וסיימה אותה עם ידיים מגואלות בדם וללא אהבה. כמו שצריך.

ז'אן פיליפ ("Hell’s Kitchen") - העונה הרביעית של הל'ס שמה את ז'אן פיליפ במרכז הבמה. או לפחות ליד מרכז הבמה. העונה ז'אן פיליפ שדרג את עצמו: הוא לא רק קיבל הזמנות מהסועדים והעביר אותן לשפים אלא גם שוחח עם השף רמזי וספג ממנו עלבונות בכל פרק. בשקט בשקט ז'אן פיליפ הפך להיות חלק מאוד מעניין בתוכנית.

ג'ק וקארן ("וויל וגרייס") - טוב, כאן מדובר במקרה ברור של סיידקיקס שמצליחים לגנוב את ההצגה ולהפוך לכוכבי הסדרה. מהרגע שג'ק וקארן הרשו לעצמם להשתגע לאף אחד כבר לא היה אכפת מוויל המודחק ומגרייס המעיקה.

ווילו וזאנדר ("באפי קוטלת הערפדים") - אי אפשר לנהל רשימה כזו בלי לכלול את שני חבריה הטובים של באפי שסייעו לה במאבקה נגד זינה בקרב על תואר "קוטלת המשהו בניינטיז". אם אתם בבלוג הזה, אני מניח שכל מילה מיותרת. כן?

פיונה וסאם ("סוכן מחוק") - שני הסיידקיקס שהם למעשה סיידקיק אחד: פיונה מנהלת מערכת יחסי אהבה-שנאה עם הגיבור וסאם מסייע טקטית לסוכן המחוק. שני השחקנים המוכשרים (ברוס קמפבל וגבריאל אנוואר) לוקחים את התסריט ומשדרגים אותו עם משחק משובח.

מי הסיידקיק האהוב שלכם?