צפניה שובר מסך

סתם. טיילור תמיד תהיה בחיים.

אני ממש אוהב אופרות סבון. באמת. תקראו את הטקסט הזה.

אחד החלומות שלי היה לכתוב את מדור הסבון ב"רייטינג". אחרים רוצים שלום עולמי, אני רציתי מדור סבון. לפני כמעט שנה הגשמתי את החלום וכעת לצערי, צריך להתעורר מהחלום. אבל לפני שאבכה, רציתי לכתוב כאן, דווקא כאן, מהמקום בו הכל התחיל, עד כמה היה לי כיף לכתוב את מדור הסבון.

כתבתי את מדור הסבון והרגשתי שנפלה בחיקי הזכות לחשוף את קוראי "רייטינג" לז'אנר שרבים מזלזלים בו. לא ידעתי איזה אייטם לכתוב קודם מדי שבוע. רציתי להכניס הכל. הכתיבה למדור אפשרה לי לשוחח עם אנשים רבים מתעשיית הסבון. אנשים שלא חלמתי לשוחח איתם. אנשים שהיו עבורי מודל לחיקוי. לעזאזל, היה לי אפילו כיף להגיע פה ושם (בעיקר שם) לישיבות המערכת ולהתמנגל עם אנשים שאוהבים טלוויזיה ואוהבים לכתוב על זה שהם אוהבים טלוויזיה. לאט לאט יצאתי מקונכיית הסבון והתחלתי להתעסק גם בחומרים אחרים.

לפני כמה חודשים העסק השתנה. אופרות הסבון בישראל נרצחו ונותרה סבונייה אחת בלבד, "היפים  והאמיצים". וכן, סבוניות הרשת הן תת ז'אנר שמלבלב כעת אבל קשה מאוד להצדיק ולכתוב מדור סבון בנסיבות האלה.

תוסיפו למשוואה את חילופי ההנהגה ב"רייטינג" ואת זה שאני לא ממש מוצא את עצמי בקו החדש של המגזין ותקבלו, נו, את הפוסט הזה.

אני עוזב את "רייטינג" וקצת עצוב לי אבל היי, כל דלת שנסגרת היא חלון בסגנון בארוקי. אני עדיין אוהב טלוויזיה ואופרות סבון ואני עדיין אוהב לכתוב. פשוט צריך למצוא אכסניה חדשה ועד שזה יקרה, יש את הבלוג הזה.

אייטם עיוור משעשע שמראה לאיזה מצב אומלל מגיעים גופי תוכן בישראל מדי פעם.

נחשו איזה אתר הציע לי אתמול לכתוב (כמעריץ כמובן, אחרת יצטרכו לשלם) "מאמר על הורדת הסדרה והנזק שזה עושה לצופים. החשיבות של הסדרה וההצלחה שלה בישראל".

כלומר, לכתוב טקסט שווה ערך ואורך למדור סבון חד פעמי ללא תשלום.

כמה בעיות שעולות:

1. אני כתב הסבון של "רייטינג". זה לא אעפס קצת ניגוד אינטרסים? אני לא רואה את הארץ מציעים ליאיר לפיד (להבדיל טריליוני הבדלים, כן?) לכתוב מאמר אורח.

2. כאמור, אני כתב הסבון של "רייטינג". לא יכולתם לבצע תחקיר מינימלי לפני שליחת המייל?

3. אין לכם במערכת כתבי תרבות שיכולים לכתוב את האייטם הזה? ואם הם לא צופים באופרות סבון או לא מספיק מוכשרים כדי לכתוב אייטם, ג'י, אני לא יודע, תמיד אפשר לתת את האייטם הזה למובטל בן 40 שיכתוב מה יעשה כעת ללא הסבוניות. אלוהים יודע שהמטקבקים אוהבים טורים של מובטלים.

4. עכשיו באים?

הסיפור של "אייריליק", הסדרה הטורקית שהגיעה לכותרות בשבוע שעבר, מעיד יותר מכל על ההבדל בין הישראלים והטורקים. עם אחד טומן את ראשו בחול ומשתעבד לנהנתנות ועם אחר מתבל חוש מעורבות בסיסי שעדיין לא התנוון בזמן שהוא ניצב עם שתי רגליים על הקרקע. חתיכת חוצפה יש לנו. באמת.

רק אומה חצופה ואטומה לחלוטין שיונקת ריאליטי ופרסומות בצינור הזנה תוך ורידי לא תבין כיצד מבצע צבאי בעייתי פלוס בחירות עם נצחון לימין פלוס מינוי שר חוץ שמסוכסך עם כל העולם הערבי גורמים ליצירת סדרת סנאף נגד ישראל במדינה בה האיסלם מתחזק בכל דקה שעוברת. איזה עולם מופלא. כמה הפתעות מתרחשות מדי יום. מי היה מאמין.

ומהצד השני של סוריה, הרצון, אולי התמים, של העם הטורקי להשפיע על המצב באזור ולשנות את חייהם מאפשר לממשל ליצוק לתוך לוח השידורים כל מה שרק ירצו. כולל סדרת סנאף בלתי אכילה לחלוטין בשמונה בערב. כן, סדרת סנאף. זה התיאור היחיד שאפשר להדביק לסדרה בה נערות משופמות בנות 11 נורות למוות על לא עוול בכפן ונשים פלסטיניות יולדות בישיבה רק כדי שחייל, ציוני כמובן שנקרא "איתן" ונראה באופן חשוד כמו הילד של זוהר שטראוס וג'רמי פיבן, יירה בתינוק רגע אחרי שנולד.

במקום לרקוע בעקבים ולזעום בליברמנית בפעם המי יודע כמה שכל העולם הערבי שונא אותנו, אפשר לקחת את האנרגיות השליליות שנודפות מ"אייריליק" ולתעל אותן למקום טוב יותר. אז לא, אלוהים אדירים, לא צריך לתת לרשות השידור לשטוף לנו את המוח, אבל כן צריך לפקוח את העיניים לרווחה ולהפסיק להאמין באמונה עיוורת שכל מה שהוא תוצרת ישראל הוא זך וטהור ומושלם. אפשר להתנתק מהטמטמת בערוצים המסחריים ולהתחיל לשאול שאלות. אפשר להתחיל לפקפק. אפשר לחזור להיות אנושיים.

(פורסם היום עם שינויים קלים בגליון  539 של רייטינג)

נראה לי שזה הפוסט שהכי התרגשתי לגביו. אי פעם. אולי חוץ מהפוסט שחשף שאי המתים של נועם טור הוא לא אי מתים אבל כאן זה סיפור אחר לגמרי.

אני צופה באופרות סבון כבר 16 שנים. זה המון. אני רק בן 29. תעשו לבד את החישוב. אני אוהב אופרות סבון ואני נושם אותן מדי יום. גם אם לפעמים קווי העלילה נדושים ומגוחכים, יש לי כבוד לז'אנר שמנסה לחנך את אוכלוסיית צופי ה-daytime. לא מדובר בפריים טיים או ב-hbo. כאן יש מאבק יומיומי בין השמרנות, הדעות הקדומות והרצון לעשות טלוויזיה טובה.

בהתאם לז'אנר, אהיה קצת דרמטי. אני חושב שלכתוב על סבון בנקודת הזמן בה הז'אנר הזה נמצא זה לא פחות משליחות. הרבה אנשים בעולם מהמרים שתוך 6 שנים כבר לא יהיו אופרות סבון. הרייטינג שלהן צולל והרבה יותר זול ופשוט לשדר עוד שעשועון. אתגר ההישרדות שניצב בפני הז'אנר הוא עצום. ואני רוצה לסייע. אני רוצה לשכנע אחרים שלז'אנר הזה יש זכות קיום. אני רוצה לגרום לתחייה מחדש. אני רוצה שעוד אנשים ייהנו ממה שגורם לי ליהנות כבר 16 שנים.

בשנים האחרונות ניסיתי להזריק קצת סבון לסביבה שלי. לחלק מהג'ובים, לבלוגים, לאנשים שאני מכיר. עכשיו אני עומד להזריק הרבה סבון. החל מהשבוע הקרוב אכתוב את מדור הסבון החדש של רייטינג ואין מספיק מילים שיוכלו לתאר את ההתרגשות שלי מהעניין.

אחרי שנים רבות של צפייה מהצד והטחת ביקורת במה שמתרחש במדורי הסבון בארץ, אני מקבל את המושכות וזה קצת מפחיד למען האמת. עכשיו אצטרך לקיים את ההבטחות ולהביא מדי שבוע מדור סבון ציני, שנון, סקסי ולא מרתיע. המטרה העיקרית היא לגרום לאנשים שלא צופים באופרות סבון לקרוא את המדור ולהבין את מה שכתוב בו. וגם כמובן להחיות את הסבוניות בארץ הקודש. היעד הראשון כבר יופיע במדור הקרוב: הבאת לחיות את החיים לישראל. הפרטים המלאים יופיעו במדור.

זהו. זה חלום שהתגשם ואני באמת מתרגש. באמת.

דון דיאמונט יערוך בשבוע הבא את הופעת הבכורה שלו כביל ספנסר ג'וניור בסבוניה היפים והאמיצים.

אך אבוי, בגלל שהדמות שלו אמורה להיות מסתורית ומסוכנת - הצמידו לו זקן.

זה היה האות להקמת ביל ג'וניור חייב להתגלח (ותודה ענקית לשרונג המלכה).

הצטרפו למאבק עוד היום!