צפניה שובר מסך

עדיין לא סיפרתי לחמותי על מה שצפוי לה. אני לא יודעת איך לעשות את זה. אני לא יודעת איך להסביר לה שאופרת הסבון האהובה עליה יורדת מהמרקע. היא הרי לא תצטרף לחרם הצרכנים שלא יהיה.

הידיעה שפורסמה בימים האחרונים אינה מטרידה מן הסתם את מנוחתם של גולשי "העין השביעית". אחרי הכל, לא מדובר בהסרת תוכנית חדשות או תחקירים או הפקה רצינית אחרת. מדובר בסך-הכל בהורדה מהמרקע של שתי אופרות סבון, "ימי חיינו" ו"צעירים חסרי מנוח".

הידיעה לא לוותה בכותרות, אלא הוצגה סתם כך בפינה נידחת. מספר הטוקבקים לא היה גדול. הרי מדובר בתוכניות שנוח וקל כל-כך לבזות אותן ולצחוק עליהן. אנשים רציניים הרי לא צופים בהן. העלילות מופרכות ונסחבות על פני אלפי פרקים, המשחק איום ונורא, משהו מיותר לחלוטין. נמסר שחברת דורי-מדיה, שמייבאת את הסדרות הללו לישראל, נקלעה למבוי סתום במשא-ומתן עם חברת סוני, המפיצה הראשית של הסדרות, והחליטה להוריד אותן מהאוויר בעוד עשרה ימים. למכורים היא תציע סדרה אחרת.

אבל כל זה לא ממש מעניין את חמותי בת ה-92, שמתקשה בשמיעה ובהליכה ולכן אינה מרבה לצאת מהבית, אבל בעולמה המצטמצם והולך היא לא מוותרת על הפגישה היומית עם ויקטור, מגיבורי "צעירים חסרי מנוח". מעתה יהיה עליה להסתדר בלי הסדרה האהובה. היא צופה בה כבר 15 שנה, ובגילה המופלג אין להניח שהיא תעשה את המאמץ הדרוש כדי להתמכר לסדרה חדשה, אפילו אם היא איכותית ממנה פי כמה וכמה.

עדיין לא סיפרתי לחמותי על מה שצפוי לה. אני לא יודעת איך לעשות את זה. אני לא יודעת איך להסביר לה שמדובר בחוזים ובאחוזים. היא הרי לא תצא להפגנות, גם לא תכתוב טוקבקים, אפילו לא תצטרף לחרם הצרכנים שלא יהיה, ולא תתנתק מהכבלים (אין טעם להעביר אותה ללוויין, משום ששני הגופים האלה מקרינים את הסדרה ושותפים להחלטה להוריד אותה).

היא לא מבינה שהגיע להוט מנהל חדש שעושה מאמצים לקצץ מיליוני דולרים בהוצאות התוכן. היא גם לא יודעת על נטישת המנהלים הבכירים בחברה בזמן האחרון. היא לא קוראת את מדורי הכלכלה והרכילות התקשורתית. היא רק יודעת ששירות שהיא מקבלת כבר 15 שנה ומשלמת תמורתו, שירות שנעשה חיוני עבורה, ייעלם. לה, כצרכנית, אין מה לומר. הרי היא שייכת לשכבת גיל שמידלדלת והולכת מדרך הטבע ולא צריך להתחשב בה. גם כוח הקנייה שלה כבר לא מה שהיה.

אולי אני אשלח את בעל הבית החדש של הוט, פטריק דרהי, להסביר לה בטלפון את הסיפור. הוא יצטרך לדבר מאוד לאט ובאינטונציה ובמבטא בהירים. הרי לה אין שום סיכוי להסביר לו כמה מעט נחוץ לה בחיים, וכמה הצעירים חסרי המנוח הם חלק חשוב בסדר יומה. אבל הרי הוא לא בא להוט כדי לתת שירות ללקוחות, אלא כדי לתת שירות לאדם אחד מסוים, שאפילו אינו לקוח ואינו צופה במה שנציגיו בארץ משדרים.

אצלו זה רק פרט קטן בתוכנית עסקית גדולה כלשהי, וכשחוטבים עצים עפים שבבים, כידוע. אני חוששת רק שכדי להוכיח לה שהוא מספק שירות מופלא, הוא ישלח את חמותי להתנחם בדרשות הנוצריות של מטיפי METV, בשיעורי קבלה או בתורת המהרישי, או לחפש עתיקות בשווקים כפריים באנגליה.

המאמר פורסם במקור ב"העין השביעית".

טקסטים מומלצים נוספים מ"העין השביעית":

מי נתן להם רשיון? ערוץ 10 כמשל לניהול הבלתי מקצועי של גופי תקשורת קורסים
כולם רוצים לראיין את עדה יונת
בוקר טוב בובליל. על פרסום סמוי בתוכניות אירוח

פוסט אורח מאת 1080

כן, גם אני קראתי שסמנכ"לית התוכן של רשת שירה מרגלית הותקפה מחוץ לביתה. כן, כמו כולם, גם אני מאחל לה החלמה מהירה. כן, גם אני כמו כולם מקווה שהמשטרה תעשה עבודתה ותתפוס את מי שאחראי לכך.

אבל הפסטי-שירה הזה קצת עבר את הגבול. בינתיים ממה שפורסם בנושא התקיפה עולה כי שירה הותקפה בביתה שבשכונת צהלה בתל אביב ושהתוקף לא פנה אליה לשאול אם היא שירה מרגלית. בהשוואה למקרה התקיפה של מנכ"ל קשת אבי ניר - קודם פנו התוקפים לאבי ניר ושאלו אותו אם הוא הוא המדובר ואז תקפו. משמע חיפשו אותו ספציפית.

אתם בטח תמהים - מה זה משנה? זה משנה מאוד. יש סיכוי יותר מסביר ששירה מרגלית הייתה קורבן לניסיון שוד שהשתבש, כמו שאר 2,993 מקרים מדווחים של ניסיון לעבירות שוד בשנת 2008. לצד זאת, הנה כמה ציטוטים בכלל לא היסטריים מהיום:

"בפעם הבאה זה יסתיים ברצח" - בכיר ברשת (מעריב, עמוד 10, 22.5.2009)
"זה (התוקף) אדם שמבין בתעשיית הטלוויזיה, זה מפחיד ומטריד מאוד" - עובד ברשת (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)
"גם אם אין קשר בין המקרים (התקיפה של אבי ניר ושל בועז בן ציון לתקיפה של שירה מרגלית) ברגע שתוקפים בכיר בטלוויזיה זה חמור מאוד" - המפיק אסף גיל (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)
חה"כ שי חרמש מקדימה קרא לקיים דיון מיוחד (שלא לומר חירום!) בכנסת בעקבות האירועים האחרונים (הארץ, עמוד 6, 22.5.2009)

בתקשורת ברנז'ה שכחו לעשות את ההפרדה הבסיסית בין שירה "האישה החזקה בערוץ 2" מרגלית לבין שירה "האזרחית" מרגלית. אביה של שירה, העיתונאי דן מרגלית, בטוח שמדובר בתקיפה על רקע תפקידה. הרי זה בלתי סביר שמישהו ינסה לשדוד אישה רגילה בלבה של שכונת צהלה.

אל תבינו לא נכון – הרקע לתקיפה לא משנה, התקיפה הזו חמורה.

עם זאת, עד שיתברר סופית שבאמת מדובר בתקיפה על רקע תפקידה - בדומה לתקיפה של אבי ניר - לא יזיק להוריד הילוך בפאניקה. רוב אותם 2,993 מקרים מדווחים של ניסיון לשוד לא מקבלים את אותה כמות אינצ'ים. לא קם פה יש מאין ג'ק המרטש של תעשיית הטלוויזיה הישראלית.

כן, גם אני כמו כולם אני מזועזע מהתקיפה שלה. אני גם מזועזע מהסיקור של הפרשה בתקשורת ברנז'ה.

[פוסט אורח מאת שרון גפן]

אז החלטתי שהגיע הזמן וצריך לעשות צעד קטן לאדם וצעד גדול לכיס. כן. כתבתי על זה כאן אצל צפניה פוסטורח כבר מזמן. וכעת הגיע הזמן:
שרון הולכת סופסופ לנסות ולהתנתק מ-yes.

השלב ראשון: איתור מספר הטלפון של שירות הלקוחות של yes באתר שלהם.
כמובן שאתר yes בקושי תומך בפיירפוקס. אבל בסוף מצאתי.

השלב השני: חיוג למספר 1-800 של שירות הלקוחות.
התוצאה: "לבקשת מנוי בזק נחסמה הגישה ליעד המבוקש מרשת זו".
נו. בשביל זה יש כוכבית.

התחלנו. השעה כעת היא 12:26.
לא ברור עם מי מדברים שם כדי להתנתק.
כנראה שאני צריכה את הנושאים הפיננסיים. כי כמובן שאפשר אך ורק להצטרף למבצעים.

12:29. הגעתי לשירות לקוחות.
אני רוצה להתנתק.
למה?
כי אני לא רואה כמעט טלויזיה
טוב. אני מעבירה אותך לקשרי לקוחות.

מעבירה לקשרי לקוחות.
אני ממתינה.

שלום, אני רוצה להתנתק
למה?
כי אני לא רואה כמעט טלויזיה
אני רואה שאת משלמת ממש הרבה יחסית לממש מעט טלויזיה שאת צופה בה. אפשר להוזיל לך
אני לא רוצה שום טלויזיה!
אני במקרה הטוב רוצה רק ערוצים 1,2,10. ובשביל זה אני לא צריכה אתכם.
אני יכולה להקפיא לך תמורת 14.90 לחודש. זה משאיר אותך עם הערוצים הבסיסיים האלה למשך ארבעה חודשים.
נשמע לא רע יחסית לעצמו.
טוב. יש לך פקס?
לא.
אני חייבת בפקס.
אבל אין לי פקס.
אין לכם מייל? תשלחי לי פידיאף. אני אדפיס, אחתום, אסרוק ואשלח לך בחזרה.
אני צריכה לבדוק.
12:36 [שרון ממתינה]
12:37 אין אפשרות לעשות את זה במייל. אפשר לעשות את זה רק דרך אתר האינטרנט.
כלומר?
את נכנסת לאתר שלנו ויש שם אפשרות כזו.
סבבה. איפה זה באתר? [כאן היו 3 דקות במהלכן שרון ניסתה להיזכר מה כתובת המייל עימה נרשמה באתר של yes]. אני רואה שם yes אישי עם חשבוניות ומעברי דירה והרשמה לערוצים חדשים.
את לא רואה שם בוורוד ובגדול "הקפאה"?
לא. אין פה כזה דבר.
אולי האתר בתחזוקה.
וואלק.
שניה. אני אקריא לך את הכתובת: https://secure.yes.co.il/index.aspx?id=myAccount/freeze.aspx
נהדרת!
[שרון עושה לוגין, והאתר זורק אותה כמובן ישר לעמוד הבית של yes]

12:47 שניה, אני הולכת להביא את המנהל שלי.
12:49 לפי המנהל, את צריכה להיכנס עם סיסמה.
אבל אני מנסה להיכנס עם סיסמה. וזה לא עובד.
טוב. אז או שנצטרך להיפרד כעת בצער רב או שתמצאי מישהו עם פקס.
אבל זו המאה ה-21. כולם עובדים עם מיילים!
אנחנו לא לצערי.
אוף.

[בשלב זה מתברר שיש לצפניה פקס. האח!]
[היא ממלאת את הפקס ואנחנו מנהלות שיחה ידידותית בנוגע לחיים בתל אביב שהם לדעתה מהנים יותר מבנתניה, אבל חבר שלה לא מוכן]
12:55 צפניה עומד ליד הפקס וממתין.
וממתין.
וממתין.
13:00 הפקס מגיע לצפניה פעמיים. צפניה מזייף את חתימתי ומחזיר להם.

נראה שאני קפואה לעת עתה.
בעוד ארבעה חודשים, אינשאללה, אצלצל אליהם שוב וניפטר לגמרי מהקשקוש הזה ששמו yes.

קולולולו! שמפניה!

(פוסט אורח של שרון גפן)

מתישהו קיטרתי לצפניה על הטמטום שבתוכניתן של ליה גיל ונעמה קסרי בערוץ 10, והוא כהרגלו ביקש שבמקום לקטר, אכתוב פוסטורח. סירבתי, זה לא לרמתי, כן?

והנה מצאתי את עצמי אתמול בבוקר מקדישה דקות ספורות לבהייה בטמטום, שהתברר ככל הנראה כשידור חוזר של פרק החנוכה של הבהיימות. הגעתי למסקנה שזו הזדמנות נהדרת לתרום לאומה מנסיוני העגום.
כן, אני סובלת כדי שאתם לא תסבלו. אני מקווה שאתם מעריכים את זה.

בפרק, הבנות מדדו שלל בגדים בעת שסטייליסטית טחנה את הצורה של שלל בגדים "מהבית" שעמדו על קולב באולפן. קבלו כמה היילייטס.

סטייליסטית מגישה לליה סקיני ג'ינס וחולצת כפתורים לבנה [זה לכל החיים!] למדידה:
נעמה: [מזועזעת] אבל ליה, איך תלבשי את הג'ינס עם המגפיים?!
[אצה רצה אל מעבר לפרגוד עם נעלי עקב סטילטו, על מנת למנוע מליה את הצורך ללכת יחפה במשך דקות ספורות באולפן]

נעמה שולפת מן הקולב סוודר ורוד מזעזע המעוטר באבני סוורובסקי מזוויפות.
סטייליסטית: זה ורוד, וזה כמעט אודרי הפבורן, אבל במקרה הזה, זה רק ליד.
נעמה: זה מכוער!
ליה: [מגינה בחירוף נפש על טעמה הקלוקל] עליי זה מהמם
[שמה על עצמה את הסוודר. הוא בהחלט לא מהמם]

סטייליסטית: עור זה תמיד באופנה. אלף שקל ככה, ואת מסודרת לכל החיים.
[אני לא צמחונית, אבל אני מעדיפה את הפרות המתות שלי בצלחת]
נעמה [מודדת ונאבקת]: אלף שקל, והרוכסן לא נסגר עליי.

סטייליסטית: כל אחת צריכה טי-שירט לבנה אחת טובה, כזאת שלא מתקלקלת בכביסות. כמה מאות שקלים, ויש לכן כזאת.
נעמה [מפגינה הגיון מפתיע של אמהות נוטשות]: כן חוץ מכשהילד פולט עליה.

האייטם מסתיים ונעמה רצה אל האייטם הבא בצעקות "אפונה אפונה אפונה", שזה כנראה שריד של אייטם דמיון מודרך כאמצעי הגנה נגד סופגניות. זה עגול, וגם זה עגול, ומכאן שזה הגיוני ביקום חלופי כלשהו.

מבקרי טלוויזיה חובטים ללא הרף בערוץ 2 בשל רדידותו וטמטומו הממאיר עד שזו כבר הפכה מזמן קלישאה עבשה.

הטיעון העיקרי שלהם הוא שלא מדובר בסתם ערוץ אלא בערוץ ממנו יונק עמישראל את לשד חייו וככזה הוא מחויב לרף מינימלי של אינטליגנציה. לי לא ממש אכפת מאיזה הדיוט פלוני היושב מידי יום מול מה שרוגל אלפר הטיב לכנות כ"ריק הרעיוני המאחד". אנו חיים עדיין במדינה דמוקרטית והצופים מוזמנים להיטפש עד מוות.

מערוץ מסחרי שיעדו הבלעדי הוא להדפיס כסף לבעליו אין לי כל ציפיות; בנוגע לשאר הערוצים הלא מסחריים – הם צריכים להתאמץ קצת יותר.

לוחות השידורים של הערוצים הציבוריים וערוצי התוכן הישראלי בכבלים ובלווין מלאים אשפה. זה לא שאין שם תוכן – הוא קיים, אבל הוא על הפנים: תוכניות זולות, כעורות ומשעממות.

בלווין היה ניסיון ליצר תוכן דרמטי ישראלי מקורי. שום דבר מלהיב לא יצא מזה, בוודאי לא אלטרנטיבה לסדרות הדרמה המשונות של ערוץ 2, עם הדיאלוגים המחרידים והעלילה הצפויה. אין כסף להפיק סדרות? לא צריך. תייצרו משהו אחר.

בסוף שנות התשעים שודרה בערוץ 2 ימי שישי בצהריים תוכנית בשם ה"המעגל הקטן". את התוכנית הנחה גל אוחובסקי (כמדומני גיא אסיף יצר) והיא נסובה על ענייני תרבות. דיברו שם במשך שעה על כל מיני דברים מעניינים כמו הסרט חדש של פול תומאס אנדרסון, התרגום חדש לווליאם בורוז והדיסק חדש של כריסטינה אגילרה. זה היה מעין מוסף "גלריה" אקטואלי מצולם. לדעתי, "המעגל הקטן" היא התוכנית הישראלית הטובה ביותר ששודרה בערוץ 2 מאז הקמתו. אני מניח שעלות הפקתה לא עלתה על ארוחת ילדים במקדונלדס.

במציאות הנוכחית, בפני אינטלקטואל שוחר תרבות עומדת ציה טלוויזיונית כמעט מוחלטת. לעיתים לונדון וקירשנבאום עוסקים בתוכניתם באיזה פולמוס עכשווי הנובע מסוגיה בתחום תרבותי כלשהי. אותי זה לא מספק. ראבק, הקימו ערוץ שלם של מוסיקה וכל פעם שאני משלטט אליו קופצת עלי שרון מרקוביץ ותוקעת גרעפס (ופה אני סותר עצמי שכן 24 הוא ערוץ מסחרי ולכן אין לי על מה להלין. לבריאות, מרקוביץ).

אז מה אני רוצה לראות בטלוויזיה? תוכנית תרבות. או יותר נכון על תרבות. אנשים אינטליגנטים מדברים על תרבות עכשווית; מבקרים סרטים, הצגות, ספרים, תערוכות, ואלבומים חדשים של כריסטינה אגילרה. אם זה נשמע "אליטיסטי" זה בגלל שזה אכן אליטיסטי, מילה עם קונוטציה שלילית בישראל 2008. ואולי פה הבעיה.