צפניה שובר מסך

פוסט תגובה לטור של שמחה סיגן.

שמחה סיגן מפרסם בגלובס (על סמך הטקסט הזה) את אחד הטקסטים המעניינים בואכה משונים. הוא כותב על מות ז'אנר הסבון. לא חדשות גדולות. גם לא חדשות חדשות. אבל הטקסט של סיגן רצוף בכל מיני בעיות ולצערי, כלל לא מפליא אותי שאף אחד מעורכי "גלובס" לא עלה עליהן. ז'אנר הסבון הוא ז'אנר מאוד נישתי ובכנות, אם אתה לא מתמצא בו, אין סיבה שתכתוב עליו.

הבעיה הראשונה שזעקה אלי מהטקסט של סיגן היא ההתייחסות הלא קיימת לזמן. כך למשל, סיגן מביא דוגמה של גולש שהודיע "עתה" לחברת הלווין שלו על התנתקות בגלל הורדת "האור המנחה". זה באמת נחמד. בעיקר אם זוכרים ש"האור המנחה" ירדה מהמסך לפני 11 חודשים. סיגן גם כותב על פרומו לתוכנית אירוח חדשה ברשת abc. לתוכנית קוראים "The View" והיא גם עשויה לכרסם בסבוניות. גם נחמד. אבל "The View" עלתה לשידור לפני 13 שנים בדיוק.

הטקסט של סיגן מאוד רדוד ומוכוון למטרה אחת. בדרך למטרה שלו הוא מתעלם ממשתנים נוספים. סיגן כל כך בטוח שבגלל שהנשים נכנסו לשוק העבודה הרייטינג של הסבוניות צנח. זו רק סיבה אחת ממכלול עצום של סיבות. לכניסת הנשים לשוק העבודה אפשר (ורצוי) לצרף את סבוניות הפריים טיים, האפשרות לצפות ביותר מכמה רשתות בודדות, ההתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת לך להריץ קדימה סצנות לא מעניינות או לחילופין לצרוך את התוכן שלך אונליין (בדרך שלא נמדדת ברייטינג כמובן), כתיבה שמרנית ולא מתאימה לאורח החיים הנוכחי (באופרות סבון אין הפלות. גם כמעט אין גייז) האופן בו החיים הפכו למלאים יותר ומנעו התחייבות של חמישה ימים בשבוע ועוד ועוד.

יותר מכל, הטקסט של סיגן גם מוכוון לפרסום. הוא כותב על צמצום היקף הפרסום (בצדק) אבל מייחס לצמצום את הירידה בכמות הצופים. זה פתרון קל מדי. האמת היא שקונספט הפרסום בסבוניות נכשל וזו הייתה צריכה להיות הנקודה האמיתית של סוגיית הפרסום. מתישהו בניינטיז, הוחלט שקהל היעד האידיאלי של המפרסמים הוא אנשים בגילאי 18-49 ולעזאזל עם השאר. אז הסבוניות החלו לכתוב עבור קבוצת הגילאים הזו מתוך מחשבה מוטעית שלאנשים צעירים יש כסף פנוי לבזבוזים. אבל זו לא הנקודה.

מה שפוספס בכל הסיפור הזה הוא שהגיל הממוצע של צופה הסבון הוא מעל 50. "בית חולים ג'נרל" היא הצעירה ביותר עם ממוצע גיל של 52 ("היפים והאמיצים" הכי מבוגרת עם 59). תמיד הסבוניות היו מקום בו המבוגרים ישבו יחד עם ילדיהם וצפו בתכנים. זה היה הקונספט. ברגע שהתחילו לכתוב לקבוצת גילאים אשר לא צופה בתוכנית, הכשלון היה מרוח על הקיר. הצופה הממוצע לא מבין מה רוצים ממנו, הצופה הלא קיים לא קיים וכולם מפסידים. לכן הרייטינג צונח ולכן היקף הפרסום מצטמצם. זה הסיפור האמיתי של סוגיית הפרסום בסבון.

היקף הפרסום אגב אולי מצטמצם אבל גם המפרסמים מודעים לבעייתיות. שש הסבוניות שיישארו בחיים אחרי ספטמבר מביאות מספר יומי די מרשים של 14 מיליון צופים. הרבה יותר מהתחליפים שהרשתות מציעות ("צעירים חסרי מנוח" ו"היפים והאמיצים" אף גוברות באופן קבוע על סדרות מלאות באזז כמו "מד מן" ו"דם אמיתי". וכן, אלה משודרות בכבלים ואלה לא. ועדיין). לא בדיוק הנתון שיגרום לך לרוץ לרכוש זמן פרסום. את התחליפים כמובן, יותר זול להפיק. ולפעמים אגב, הצופה הממוצע של התחליפים אפילו יותר מבוגר מהצופה הממוצע של הסבוניות (ראו מקרה "Let’s make a deal שמבוגרת בשנה מ"האור המנחה" מבחינת גיל צופה ממוצע, 58 לעומת 57).

שמחה סיגן לא טועה. ז'אנר הסבון אכן גוסס. אבל במקביל לגסיסה הוא גם פורח במקומות אחרים. כמו האינטרנט למשל. ראשי הסבוניות גם בודקים פתרונות אחרים כמו מעבר לשידור ארבעה ימים בשבוע. מעבר שאולי יפחית את השכר שמקבלים היוצרים והשחקנים אבל יחסוך בעלויות ההפקה ויאפשר לסבוניות לשרוד. המתכונת הישנה של ז'אנר הסבון נעלמת מהשטח אבל הסבוניות עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. וזה באמת בסדר. מותר לרענן את הפורמט אחרי 60 שנים.

רשת abc, הרשת שמספטמבר הקרוב תהיה הרשת עם מספר הסבוניות הגבוה ביותר (3), מפרגנת לאוהדי הסבון שלה צ'ופר מתוק במיוחד. הרשת משיקה ביחד עם soapnet שאוטוטו אמורה למות גם כן, את What if, סדרת webisodes מרעננת שמאגדת בכל פרק שתי דמויות מסבוניות שונות של abc.

What if (בעוד יומיים באינטרנט הקרוב למקום מגוריכם) היא הגשמת החלום הרטוב של כל אוהד סבון שמפנטז ימים ולילות על מה שיקרה כשטוד מנינג ייתקל באריקה קיין למשל. איך הדמויות הפיקטיביות, על כל המטען החורג שלהן, יתמודדו עם דמויות אחרות. זה החומר ממנו עושים פאן פיקשן. לא מדובר בקרוס אובר של דמות לסבונייה אחרת, מדובר בחגיגה חד פעמית לקיץ 2010.

תוסיפו למשוואה את זה ששחקני הסבון עוברים מסבונייה לסבונייה ותקבלו שילובים מעניינים במיוחד ואפשרות לקאמבקים מסקרנים (כמו הפרק שיארח את מייקל איסטון, היום ב"לחיות את החיים" ואת קלי מונאקו, היום ב"בית חולים ג'נרל". השניים דגמנו זוגיות לוהטת ב"פורט צ'ארלס" עליה השלום).

הצעד המרתק של abc הוא נסיון מאוד מאוד יפה להחיות את הז'אנר הגוסס. בדיוק כך מחזירים את עניין הצופים.

*****************************************************

בדיוק בשבוע בו דנה שטרן מספרת לגלובס של-yes אין תשובה אמיתית לבעיית ההורדות, אנו מקבלים תזכורת נוספת לכוחו של האינטרנט. קבוצת אוהדים של "צעירים חסרי מנוח" הצליחה להתנתק סופית מחבל הטבור של yes ו-HOT. בעזרת סיוע ובדרך לא דרך, יכולים חברי הקבוצה בפייסבוק לצפות בפרקי "צעירים חסרי מנוח" מנקודת הזמן בה הסדרה הפסיקה את שידוריה בישראל. המאמץ הזה מצטרף למאמץ המוצלח של אוהדי "ימי חיינו" שכבר כמה חודשים עוקבים אונליין אחרי הסדרה שהם אוהבים.

אז כן, יש כאן נצחון גדול והנפת אצבע משולשת לכל הגופים שעוסקים ברכש תוכן (הבעייתיות הגדולה ב"צעירים" נבעה מכך שהפרקים האחרונים ששודרו היו משנת 2005 ומהפכת youtube עדיין לא עלתה על הגל) אבל הנצחון הזה חלקי כי הפרקים החדשים מגיעים ללא תרגום לעברית וחלק נכבד מצופי "צעירים" עדיין זקוק לתרגום הזה.

כך או כך, yes ו-HOT נמצאות בבעיה גדולה. אבל היי, זו הבעיה שלהן.

לפנות בוקר ייערך טקס האמי ה-37 לתעשיית ה-daytime וההתרגשות גדולה. אחרי שבשנה שעברה כל העולם ואחותו הספידו את הז'אנר והטקס הוגלה ל-cw, השנה הטקס חוזר למקומו הטבעי. פחות או יותר. הוא אמנם נדחק ללאס וגאס והרשת המשדרת היא cbs שביטלה תוך שנה שתי אופרות סבון אבל עדיין. יש התרגשות באוויר.

אין טעם לפרוס כאן הימורים על המועמדים בקטגוריות השונות כי בישראל משודרת רק אופרת סבון אחת אבל יש כמה נקודות שמעניין להתייחס אליהן. ואפילו עוד יותר מעניין יהיה להתעורר מחר ולראות את התוצאה הסופית.

קטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר מעניינת כי היא מציבה בראש טבלאות ההימורים את קריסטל צ'אפל הנהדרת שהייתה חלק מהזוג הלסבי אוטליה בסבונייה המנוחה, "האור המנחה" והיום מככבת שוב כקרלי ב"ימי חיינו" ומקדמת את ז'אנר סבוניות הרשת עם "וניס" האיכותית. קו העלילה הלסבי היה אחד מקווי העלילה המרשימים והסוחפים ביותר בעולם הסבון בשנים האחרונות ויהיה מסקרן לראות האם הבוחרים יפרגנו לצ'אפל זכייה שדי מגיעה לה. צפויה לה תחרות קשה מצד מישל סטאפורד (פיליס, "צעירים חסרי מנוח") אבל יותר מזה, הדבר הכי מרגש בקטגוריה הזו הוא המועמדות של שרה בראון (כיום אגנס, "היפים והאמיצים". המועמדות היא על תפקידה ב"בית חולים ג'נרל"). בראון יכולה להיות השחקנית הראשונה בהסטוריה שתקטוף נצחונות בכל קטגוריות המשחק. יש לה כבר פסלונים מקטגוריית השחקנית הצעירה (שניים אם נדייק) ומקטגוריית שחקנית המשנה. נצחון שלה לפנות בוקר והיא תעשה הסטוריה.

המאבק בקטגוריית שחקן המשנה גם מעניין. בעיקר כי לפני שהוכרזו המועמדויות היה די ברור שבילי מילר המעולה (בילי, "צעירים חסרי מנוח") עומד להיות הפייבוריט הראשי לקחת את הפרס. אבל אז הוכרזו המועמדויות והתברר שכל אחד מהמועמדים האחרים גם יכול לנצח. איך זה קרה? בעיקר בגלל שיטת הסלילים שמאפשרת לכל מתמודד להגיש סרטון אחד. המועמדות של השחקן נמדדת לפי אותו סרטון ולא לפי תצוגת משחק שנתית וכך בהחלט יכול להיות שבילי מילר יפסיד את הפרס רק בגלל שמישהו אחר הגיש סרטון יותר מרשים. אבל בינינו, אחרי ש"צעירים חסרי מנוח" הקדישה למילר פרק שלם (!) בסילבסטר בסגנון "It’s a wonderful life" קצת קשה להאמין שהפסלון ייגזל ממנו. הכי יעצבן אותי? זכייה של ג'ונתן ג'קסון שחזר לתפקידו ב"בית חולים ג'נרל" אבל הפגין תצוגת משחק מרשימה רק בתאריך שרלוונטי לאמי של השנה הבאה. נצחון שלו בגלל הבאזז יעצבן. אותי, כן?

בילי אבוט מתחתן עם ויקטוריה ניומן. החתונה לא בתוקף כי בג'מייקה אסור להתחתן אחרי שמונה בערב:

(וכאן אפשר לצפות בפרק הסילבסטר המיוחד. חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5)

בטי ווייט. פספוס קל של "היפים והאמיצים". בטי גילמה את אן דאגלס, אמה הבלתי אפשרית של סטפני פורסטר. השנה הוחלט להרוג את דאגלס כשבטי ווייט נמצאת בשיא הבאזז שלה. או לפחות רגע לפני שיא הבאזז שלה. פרק המוות של אן דאגלס יכול בהחלט להעניק ל"יפים" נצחון שני ברציפות בקטגוריית הסבונייה הטובה אבל רוב הסיכויים שהפרס בקטגוריה הזה יילך ל"בית חולים כללי" שהרימו הפקה די נאה. האנקדוטה הזו מעניינת רק בגלל ווייט וההחלטה המייאשת לחסל את דמותה בזמן שבכל העולם מתלהבים מהקאמבק שלה.

אן דאגלס מתה ומביאה אמי שני ברציפות?

הפרומו לעלילת הקרנבל ב"בית חולים ג'נרל":

ואולי הסיפור הכי משעשע ועצוב מאחורי הטקס הזה הוא הסיפור של קטגוריית השחקן הצעיר. לא פחות משלושה מועמדים בקטגוריה עזבו את הסבונייה שבזכותה קיבלו מועמדות. פה קיצוצים, שם ההפקה החליטה שהליהוק לא היה טוב. הכי פאשלה. אני ממש מקווה שסקוט קליפטון המרשים (אקס סקיילר, "לחיות את החיים" ואוטוטו ב"היפים והאמיצים") ייקח את הפרס כדי ש"לחיות את החיים" תאכל עוד קצת אבק. רק לפני כמה חודשים קוצצו שחקנים רבים מהקאסט האיכותי של "לחיות" ככל הנראה על מנת לפנות שכר לשחקן ת'ורסטן קיי (אקס פטריק/איאן ת'ורנהארט). בסוף קיי החליט לא לחזור ל"לחיות", השחקנים המוכשרים נזרקו החוצה ו"לחיות" קטפה את פרס הליהוק ל-2009. על הליהוק של אותם שחקנים שקוצצו ב-2010. כמה אירוני.

סקיילר מגלה שסטייסי לא באמת בהריון. כלומר, כן, אבל אחרת. כל השחקנים בסצנות כאמור, כבר לא ב"לחיות". וכן, הדיאלוגים נהדרים בואכה מעולים:

מי אמר שז'אנר הסבון מת?

(לקריאה נוספת על הטקס, הז'אנר ובלוגי הסבון)

סתם. טיילור תמיד תהיה בחיים.

אני ממש אוהב אופרות סבון. באמת. תקראו את הטקסט הזה.

אחד החלומות שלי היה לכתוב את מדור הסבון ב"רייטינג". אחרים רוצים שלום עולמי, אני רציתי מדור סבון. לפני כמעט שנה הגשמתי את החלום וכעת לצערי, צריך להתעורר מהחלום. אבל לפני שאבכה, רציתי לכתוב כאן, דווקא כאן, מהמקום בו הכל התחיל, עד כמה היה לי כיף לכתוב את מדור הסבון.

כתבתי את מדור הסבון והרגשתי שנפלה בחיקי הזכות לחשוף את קוראי "רייטינג" לז'אנר שרבים מזלזלים בו. לא ידעתי איזה אייטם לכתוב קודם מדי שבוע. רציתי להכניס הכל. הכתיבה למדור אפשרה לי לשוחח עם אנשים רבים מתעשיית הסבון. אנשים שלא חלמתי לשוחח איתם. אנשים שהיו עבורי מודל לחיקוי. לעזאזל, היה לי אפילו כיף להגיע פה ושם (בעיקר שם) לישיבות המערכת ולהתמנגל עם אנשים שאוהבים טלוויזיה ואוהבים לכתוב על זה שהם אוהבים טלוויזיה. לאט לאט יצאתי מקונכיית הסבון והתחלתי להתעסק גם בחומרים אחרים.

לפני כמה חודשים העסק השתנה. אופרות הסבון בישראל נרצחו ונותרה סבונייה אחת בלבד, "היפים  והאמיצים". וכן, סבוניות הרשת הן תת ז'אנר שמלבלב כעת אבל קשה מאוד להצדיק ולכתוב מדור סבון בנסיבות האלה.

תוסיפו למשוואה את חילופי ההנהגה ב"רייטינג" ואת זה שאני לא ממש מוצא את עצמי בקו החדש של המגזין ותקבלו, נו, את הפוסט הזה.

אני עוזב את "רייטינג" וקצת עצוב לי אבל היי, כל דלת שנסגרת היא חלון בסגנון בארוקי. אני עדיין אוהב טלוויזיה ואופרות סבון ואני עדיין אוהב לכתוב. פשוט צריך למצוא אכסניה חדשה ועד שזה יקרה, יש את הבלוג הזה.

הכי קלישאתי: אופס, היא עשתה זאת שוב. ברוק לוגן לבית "היפים והאמיצים" שוב עשתה סקס עם החבר של הבת שלה. והפעם לא מדובר בברידג'ט, אלא בהופ התמימה שבדיוק חגגה את סיום התיכון.

השוס? הופ אמורה להיות בתולה. לאור נסיון העבר של ברוק, קצת מפתיע שאוליבר, החבר הסמי חתיך, לא התפלא מדוע הוא לא זקוק לחומר סיכה.

לראות וליהנות.