צפניה שובר מסך

פוסט אורח מאת שרית עמר לקראת יציאת הסרט "תיקים באפלה: אני רוצה להאמין" בתאריך 24/7/08.

במבט לאחור, תיקים באפלה היא סדרה שקשה להגן עליה. התחילה מעולה וסיימה בצורה מביכה, גם מבחינת הרייטינג וגם מבחינת העלילה. מצד שני, במרבית מהזמן היא הייתה פשוט הסדרה שלא העליבה את האינטליגנציה של הצופים שלה והצליחה להחזיק הרבה מאוד מתח בין 2 דמויות בלבד, וזה לא פשוט.

קשה לבחור 5 פרקים בלבד מתוך 9 עונות, אבל אלו שבחרתי הם פרקים מעולים שכדאי לצפות בהם אם אף פעם לא ראיתם, ואתם מתכוונים לראות את הסרט שיצא בקרוב.

תיקים באפלה היא לא סדרה מפחידה, ואם פחדנית כמוני מעידה עליה כך זה נכון. מצד שני, הפרק Irresistible (עונה 2, פרק 13) הוא פרק שקשה לי לשכנע את עצמי לצפות בו, גם היום. העלילה סובבת סביב דוני פאסטר שעושה דברים נוראיים לכמה וכמה נשים מתות (או לא). המסר האופטימי שהפרק מנסה להעביר הוא שגם אנשים נורמליים לחלוטין יכולים להיות פסיכופטיים רצחניים. מצד שני, בשלב הזה בסדרה ג'יליאן אנדרסון כבר הבינה את הדמות של סקאלי ומשחקת אותה בצורה נפלאה, ומאלדר מפגין יכולות התמודדות נונשלנטיות עם פסיכופטים, במיוחד כשהוא מסביר: "Some people collect salt and pepper shakers. The fetishist collects dead things."

Small Potatoes (עונה רביעית, פרק 20) הוא פרק קומי קלאסי של תיקים באפלה. בסדרה דרמטית כל כך הדרך הכי טובה להצחיק היא להציג את מאלדר וסקאלי בצורה שלא מאפיינת אותם, והקונטרסט הוא זה שיוצר את ההומור *. ב-Small Potatoes מאלדר נלכד בחדרון קטן בקליניקה בזמן שאדי ואן-בלהנדט משנה את המראה שלו כדי שיהיה דומה למאלדר. העלילה קצת יותר מסובכת ומשעשעת, אבל מהרגע הזה העלילה בפרק מסתבכת. החוש הקומי של דיוויד דוכובני מתבטא בצורה היפה ביותר בפרק הזה, במיוחד כשהוא מתרשם מעצמו במראה. הפרק מגיע לשיא כאשר בפעם הראשונה בסדרה "מאלדר" וסקאלי מתקרבים לנשיקה, אחד מהרגעים האהובים בסדרה על ידי רבים מהמעריצים.

Home (עונה רביעית, פרק 2) הוא הפרק היחיד של הסדרה שגם היום אסור לשידור בארה"ב. הדיאלוגים של מאלדר וסקאלי כתובים בצורה מושלמת והעלילה כל כך מזעזעת אבל קשה שלא להשאב לסיפור. הם חוקרים כיצד הגיעה גופה של תינוק מעוות לאדמה ומגלים סוד נוראי של משפחה שגרה בקרבת עיירה שלווה וקטנה בשם Home בפנסילבניה. אחד מסימני ההיכר של הסדרה הוא השימוש הגרוטסקי-מעט בשירים מאושרים בזמן שמשהו נוראי מתרחש באותו זמן בפרק, ו-Home מצטיין ברגעים כאלה.

Bad Blood (עונה חמישית, פרק 12) מציג הופעת אורח נהדרת של לוק ווילסון ומציגה שני צדדים לאירועים שהובילו לכך שמאלדר רצח נער בשם רוני שהוא גם לגמרי במקרה ערפד (כנראה). מאלדר מספר את הסיפור מהצד שלו, סקאלי מספרת את הסיפור מהצד שלה, ובסופו של דבר העלילה משתלבת ומסתבכת. מאלדר מסומם, סקאלי מתאהבת בשריף, וברקע רצות הרבה מאוד בדיחות על ערפדים.

Leonard Betts (עונה 4, פרק 14) הוא פרק עם עלילה מופרכת, טקסטים מעולים והוא זה שפותח את סאגת הסרטן של סקאלי. ללאונרד המדובר יש נטייה למות ולחזור לחיים. איך הוא עושה זאת? עדיף שלא אכתוב ושתגלו לבד. יש לו גם חוש רפואי מעולה והוא יודע לזהות אנשים שחולים בסרטן. ההבנה המזעזעת הזאת נשארת איתך ברגעים האחרונים של הפרק באחת מהסצנות האלה בהן אין טקסט אבל ג'יליאן אנדרסון מצליחה לדחוס בהן הרבה מאוד רגשות.

אם אחרי כל זה אתם עדיין מתכננים לצפות בסרט, אני ממליצה לכם כמובן גם על הפרק הראשון של הסדרה (Pilot) ובפרק האחרון (The Truth). למרות הסיום התבוסתני והמתסכל של הסדרה, כדאי לדעת מה מוביל ל The X-Files: I Want to Believe (ולהלן, הטריילר).

* כדאי לצפות בפרקים Dreamland 1+2 כדי להבין שאני צודקת.

הפוסט הזה נכתב בתאריך חמישי, 29 במאי, 2008 בשעה 14:37 תחת הקטגוריות אורחים באים, לא עבר זמנם, תיקים בעפלה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.