צפניה שובר מסך

צפניה ביקש פוסטורח בנושא "דמי חנוכה". מאחר שדמי חנוכה משמעותם כסף, ממון, ועוד כל מיני דברים, הרי שנראה לי הולם לדבר על כסף. או ליתר דיוק על הפנטזיה שלי לחסוך כמה מעות בכך שאתנתק סופסופ מן הקופסה הזו שקוראים לה טלוויזיה.

בתקופה האחרונה נראה ש-95% מהתוכן הטלויזיוני שאני צורכת מגיע אליי ממקורות שאינם עוברים דרך הממיר. אם פעם הייתה הצדקה מסויימת לקיומה של הטלויזיה בביתי בדמות השלטוט המשועמם וחסר המעצורים שמביא באמתחתו שידור חוזר-חוזר-חוזר נוסף של סיטקום שכבר ראיתי, נראה שאיבדתי את הצורך הזה.

זה לא שאני לא רואה טלוויזיה - אני רואה המון טלוויזיה, אבל אני עושה את זה בתנאים שלי. במקום סדר יום שבועי של צפייה בטלוויזיה, הכל כבר נהיה On Demand. ומילא זה שהנטייה לשלטט נעלמה לה כמעט לחלוטין, יש לי חשד שהשלט עצמו נעלם (וגם הסוללות שלו מתו).

והטלוויזיה? היא כבר הפכה לאובייקט שיושב לו באמצע הסלון, ואפשר להניח עליו דברים, כמו צלחות מלוכלכות ודיסקים.

ועדיין, נותר צעד אחד קטן שטרם השלמתי - שיחת טלפון ל- Yes.

בדמיוני, זה יהיה פשוט וקל ונעים: שירות הלקוחות יעבירו אותי למחלקת שימור לקוחות, והם ינסו לשכנע אותי אולי בכל זאת. נו, בבקשה, ניתן לך את ערוץ הקריוקי בחינם וגם את ערוץ בייבי פלוס.

אבל כמו רוס וצ'נדלר בשעתם שניסו לבטל את המנוי ממכון הכושר שלהם, אני אהיה נחרצת ודעתנית. לא. אני רוצה להתנתק עכשיו.
והם ייבהלו מההחלטיות שלי וישתכנעו מייד. אין בעיה גיברת גפן. הטכנאי שלנו יבוא מחר.

הטכנאי יגיע (בשעה הנקובה כמובן, ולא שנייה מאוחר יותר) על מנת לקחת את הממיר החבוט והמאובק שלי. ויגיד לי "את בטוחה? אם תתחרטי ניתן לך את הערוץ הצ'רקסי במתנה" ואני אשיב בחדווה "כן, אני בטוחה לגמרי".

והוא יירד במדרגות ביתי עם הממיר הישן ששימש אותי נאמנה לאורך חמש השנים האחרונות. משהו יישבר לו בפנים, והוא ימחה דמעה, אולי אפילו ימשוך קצת באף כדי שלא נראה שהוא בוכה על אובדנה של עוד לקוחה ותיקה ומצויינת.

ואני אהיה חופשייה.

לא עוד שלטוט חסר מעצורים. לא עוד 100 ערוצים שברובם אין מאומה. מעתה אצפה אך ורק במה שאני רוצה (וכן, ברור שאני רוצה לצפות ב-90210!), מתי שאני רוצה לצפות בו, וכל זאת בכפוף לחסדיהם של אלי הביטורנט.

הבעיה בכל התוכנית המפורטת הזו:
אין לי אומץ לעשות את שיחת הטלפון הראשונית שתתחיל את המהלך הזה.
אולי מחר? אולי לעולם לא?

(הקליקו כאן לבלוג של שרון גפן)

הפוסט הזה נכתב בתאריך רביעי, 24 בדצמבר, 2008 בשעה 9:01 תחת הקטגוריות אורחים באים, דמי חנוכה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.