צפניה שובר מסך

7 תגובות לפוסט "לאבד את הראש בסונה"

1. מאת okok4:
   28 במרץ, 2008 בשעה 15:42

   אני נטשתי את הסדרה בפרק השלישי של העונה השלישית. הקונספט מוצה לחלוטין כאשר המופרכות הפכה לפארסה והרגשתי שאם אשמע פעם נוספת את המילה "מריקרוז" אאלץ לשתות מבקבוקון הציאניד אותו אני עונד על צווארי.

   מתה, לא מתה. חצי מתה. לא אכפת לי.

2. מאת פָרלה:
   29 במרץ, 2008 בשעה 9:42

   הו, לעזאזל. התבלבלתי ולא זכרתי כמה עונות שודרו, וקראתי את הספוילר.
   נו טוב.

3. מאת יעל:
   29 במרץ, 2008 בשעה 11:14

   עונה ראשונה פרק 6 או 7 הסדרה מוצתה לחלוטין והשאר היה טוויסטים כדי למשוך עונה.
   ועל סקופילד נותר לשיר "אם תבקשו מקום למצוא בשביל זה אני כבר פה, אני מפה. אני מפה אני מפה אני מפה"

4. מאת צפניה:
   29 במרץ, 2008 בשעה 11:53

   okok4 ויעל - אכן סדרה שמיצתה את עצמה מזמן. אני נשאר לצפות בשביל מאהון וטיבאג שמפגינים משחק משובח.

   פרלה - זה לא באמת משנה. נכון?

5. מאת עדי:
   29 במרץ, 2008 בשעה 14:48

   אוף.
   מצד אחת הסדרה הזוממש נמאסה, ומצד שני יש שם כמה שחקנים טובים ואני פשוט חייבת לדעת מה יקרה בסוף. לא תהיה עונה חמישית, נכון? :O
   אגב, זה שהם החיו אותה מהמתים רק מראה לאיזו רמה רדודה הם ירדו.
   דבר אחרון, מה רע בסוכרה?

6. מאת יעל:
   29 במרץ, 2008 בשעה 18:29

   אם בעונה השנייה עוד צפיתי פרק אחר פרק (והשתעממתי, ועייפתי מהמופרכות), אחרי שסופה הבהיר לי חד משמעית שהמשך המעקב מיותר בהחלט - הזריקה למאסר בסונה היתה בבחינת לחיצה על restart כשאפילו התסריטאים הודו בייאוש: "השטויות שמרחנו על פני כל הפרקים האחרונים ממש לא עובדות. אפשר להחזיר את הגלגל אחורה?". עוד צעד אחד קדימה והיינו רואים את בארוז יוצא מהמקלחת ואומר לסקופילד: "אנחנו עדיין בפוקס ריבר, כל העונה השנייה היתה רק עוד חלום של פמלה יואינג".

7. מאת מישהו:
   30 במרץ, 2008 בשעה 10:53

   1 באפריל מתקרב…

לכתוב תגובה