צפניה שובר מסך

בעולם יש הגיון. יש לוגיקה מסוימת. דברים מתנהלים לפי סדר זה או אחר. אם אדם אחד יבחר לנעול קרוקס ויגרום לאחרים לנעול קרוקס, סימן שמדובר בסוג של טרנד. אבל לפעמים יש תקלות בדרך.

כבר כמה שנים טובות, אם לא תמיד, שטבלאות הרייטינג מאוכלסות במהדורות החדשות השונות. פיגועי טרור, בחירות, ראשי ממשלה בתרדמת, הסכמי שלום, ילדות שנרצחו והוכנסו למזוודה – כל מה שתגידו. תחושת החרדה הקיומית וגישת "כל העולם נגדנו" מניעה את אזרחי ישראל לצרוך את החדשות באינפוזיה לווריד. לא מתנתקים לעולם. בטח לא כשיש מבזק מיוחד ורגע, חכה, אולי מצאו עכשיו את הילדה.

ואיכשהו, הלוגיקה עוותה. למרות כל הלחץ ולמרות שלעיתים קרובות (מדי) מהדורות החדשות משתלטות על לוח השידורים, לישראל אין ערוץ חדשות. פעם היו כמה נסיונות להרים אחד כזה ואפילו היה מכרז מרגש, אל תופתעו אבל יעקב אילון היה מעורב. אבל ערוץ חדשות אין.

כן, אני יודע שיהיו כאלה שיתהו על פליאתי. הרי המחוקק הישראלי הגביל את גופי התקשורת בדיווחים בזמן בחירות כלליות. ישראל בת 60 אבל ספר החוקים שלה מתייחס אליה כאילו היא בת 3. אז איך זה שאני בכלל רוצה חדשות 24/7?

אני רוצה כי זה מעניין. לפעמים. כששאול מופז מכריז שהוא ינצח בפריימריז של "קדימה" עם 43.7%, אני רוצה לשמוע את רביב דרוקר קורע את ההכרזה הזו לגזרים. כששוב נופל קסאם על שדרות, אני רוצה לקבל דין וחשבון מנבחרי העם. כשאריה דרעי מבקש ברוב חוצפתו אישור לרוץ לראשות עיריית ירושלים, אני רוצה לשמוע פרשן משפטי שינסה להבהיר לכולם עד כמה בקשתו של דרעי מגוחכת.

פיצול האישיות של הטלוויזיה הישראלית לא בריא. לא לה ולא לצופים. הערוצים המסחריים לא צריכים לתת לחדשות להשתלט עליהם יותר מדי והחדשות לא צריכות למסחריות להשתלט עליה יותר מדי (וד"ש להצגה החדשה של ציפי שביט, כן?).

זפזפו ושימו לב למה שקורה בערוצי החדשות בארה"ב. תקופת הבחירות הכניסה אנרגיה מחודשת לערוצים וגרמה להם להיות הדבר הכי מעניין בטלוויזיה. עכשיו דמיינו את זה בעברית. חדשות נטו. כל הזמן. אצלכם בסלון. לבני נאבקת במופז שמכפיש את נתניהו שמלכלך על ברק. לא נשמע לכם טוב?

וכמה משפטים על…

זה המקום לומר תודה לכל חברות החדשות ובכלל לכל מי שאחראי על השידורים ממשחקי אולימפיאדת הנכים. אתם יודעים, האולימפיאדה שהביאה לישראל הרבה יותר ממדלית ארד עלובה אחת. היה טוב לראות את השידורים 24/7 והיה אפילו עוד יותר טוב לדעת שבישראל מתייחסים שווה בשווה לכל ענפי הספורט ומראים לכל העולם שגם אם אין לך את כל האיברים, עדיין תזכה לסיקור טלוויזיוני נאה.

הפוסט הזה נכתב בתאריך שישי, 19 בספטמבר, 2008 בשעה 7:49 תחת הקטגוריות פו פוליטיקה, פרינט. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.