משישה יוצא אחד: רצון חופשי (וציצי!) בגלקטיקה
פוסט אורח מאת שרון גפן
רק להזכירכם - עונה ארבע של בטלסטאר גלקטיקה החלה לפני שבוע בערוץ יס סטארס 2, ואמנם מדובר לדעתי בעונה בעייתית לטעמי מבחינת התקדמות העלילה, שאינה לוקחת אותנו רחוק כל כך מבחינת הנקודה אליה אנו שואפים להגיע (ברשותכם, נימנע מספוילרים בנוגע לסיום מחצית העונה), אבל בה בעת, היא מתעסקת באיטיות מעמיקה ומרהיבה בנושאים שאנחנו בדרך כלל לא מצפים לראותן בטלויזיה.
ייתכן שדווקא גלקטיקה, וז'אנר המד"ב כולו, היא אולי המקום המתאים ביותר לדון בו בסוגיות של דת ומוסר, פשוט מכיוון שהיא עוקרת את המין האנושי מן הסביבה שבה אנו מורגלים
בשאלות האלה, ומציבה אותנו בעתיד שבו נושאים בהם דנים כיום באופן תאורטי בלבד, כגון בינה מלאכותית, והדילמות העולות מתוכה, הינן כבר עובדה מוגמרת. ועם זאת, דווקא בגלל זה, המדע הבדיוני מאפשר לנו לשאול את עצמנו שאלות שרלוונטיות בכל עת.
הערה: מכאן ואילך הפוסט הזה הופך לזיון שכל פילוסופי מהסוג שבדרך כלל אין אצל צפניה. אם אין לכם כוח להמשיך, אתם מוזמנים ליהנות מהציצים של Six (טרישיה הלפר בפי העם)
אתם עוד כאן? יופי!
בכל מקרה, כמו שהתחלתי להגיד קודם - דווקא בגלל שאנו יודעים שניצבת לפנינו קבוצה של רובוטים העוסקים בשאלות כגון רצון חופשי והזכות למחשבה ופעולה עצמאית ונון-קונפורמיסטית, הרי שהדיון הזה מקבל משמעות עמוקה יותר.
כמעט נורמלי בעינינו להתבונן בבני אדם שאינם מסכימים זה עם זה, ומענישים את החריג על כך שפעל באופן בלתי נורמטיבי לפי אמונתו הבלתי מקובלת.
סטארבק משוכנעת שאדאמה ורוזלין טועים - סטארבק פועלת באופן אלים כנגד בעלי הסמכות, בחברה לא דמוקרטית, ונענשת. בשלב זה של הסדרה, אנו עוד לא יודעים מה בדיוק עבר על סטארבק, ולכן קשה לנו לקבוע האם פעולתה אפילו רציונלית. אנחנו רק יודעים שהיא מאמינה במה שהיא עושה, ואנחנו יודעים שהיא מוכנה לשבור את כל הכללים בדרך.
מצד שני, המצב הוא שונה כאשר עומדת בפנינו קבוצת מכונות אשר חבריה מתקשים להתמודד עם העובדה שאחת מהן פועלת בניגוד להתנהגות המקובלת בקרב יתר הרובוטים מאותו המודל, ואף מגדירות חריגה מן התיכנות המקורי שלהן כעובדה הפוגעת ביכולת השרידה של כל המכונות גם יחד.
במקביל לאותו דיון בשאלת הנון-קונפורמיזם והמחשבה העצמאית, דנות המכונות בשאלת חופש המחשבה והפעולה של אוכלוסיית הרובוטים ה"נחותים" מהן. אי ההסכמה הזו מעניינת במיוחד כי אנו מניחים שמכונות יפעלו באופן לוגי המתבקש מן הפונקציה שהם אמורים לשמש בה.דווקא ההתמודדות של הסיילונים כאן עם הדילמות האלה היא אנושית למדי. מצד אחד, אנו נחשפים לפתרון המכני והמדמם, שמבוצע במכונות שמתחת למעטפת המטאלית שלהן, הן למעשה בשר-ודם (גם אם סינתטי), למרות החזות המטאלית שלהם. ומצד שני, הפיכה צבאית מדממת על בסיס הבדלי גזע (שלא לומר מודל) העומדים בבסיס אי ההסכמה האמורה.
המכונות דמויות האדם מאמצות שני קצוות קיצוניים למדי של ההתנהגות האנושית - דמוקרטיה ודיון נאור מצד אחד, מול כוחניות ואכזריות המופיעות באותה הנקודה שבה כושל הנסיון הדמוקרטי. לעומתם, בני האדם שבגלקטיקה, אשר מצויים במצב שבו הצורך שלהם לשרוד שולל מהם למעשה את הפריבילגיה לפעול באופן דמוקרטי, מסוגלים לחמלה ולפעולה "מחוץ לקופסה", גם אם זו מנוגדת לקונסצנזוס ולשכל הישר, בשם הסיכוי הקלוש שדווקא הצעד הזה הוא שיקדם את שרידיו של המין האנושי בדרכו לכדור הארץ.
בקיצור - יהיה מעניין. פילוסופי ומעניין. בסוף אולי נגלה מי זה הסיילון האחרון. או שנגיע לכדור הארץ.

26 באוגוסט, 2008 בשעה 22:54
מממ…. סיקס…