צפניה שובר מסך

זהו. תם עידן. בסוף החודש הבא יגיעו טכנאי yes לאסוף את הממירים שלי. ההתחייבות שלי מסתיימת בתחילת החודש אבל רק בסופו הם יגיעו לאסוף את הממירים.

וזה באמת חבל. כי אני לקוח משנת 2001. אבל אני פשוט מסרב להתחייב לשלוש שנים וחברת yes לא הייתה מוכנה לוותר לי. אפילו לא התמקחתי עם נציגי השירות על המחיר. רק לא רציתי להתחייב לשלוש שנים.

אפילו לחברות הסלולאר כבר לא מתחייבים לשלוש שנים. מירי, מנהלת האזור חסרת הסבלנות ששוחחה איתי, טענה שזה לא נכון ושגם לחברות הסלולאר מתחייבים לשלוש שנים אם לוקחים "מכשירים מתקדמים". ושאפילו היא, כעובדת חברה, התחייבה לשלוש שנים כשלקחה ממיר yesmax.

כשסיפרתי לה ש-HOT הגישו לי הצעת התחברות זולה ב-90 ש"ח עם התחייבות של שנה היא טענה שמשקרים לי. לדבריה, הם "עושים שיעורי בית" ומכירים את כל החבילות והיא רוצה שאפקסס לה את ההצעה כדי שתראה במו עיניה. מאחר וההצעה לא נמצאה אצלי בתצורת דפוס, לא ממש יכולתי לעשות את זה אבל אמרתי לה שבדיוק כמו שאני מאמין לה, היא צריכה להאמין לי. לכל הרוחות, אני לקוח נאמן כבר תשע שנים.

היא השיבה שאין יוצא מהכלל. אי אפשר. היא מוכנה אפילו לתת לי את ה-yesmaxtotal בתוספת של ארבעה שקלים בחודש אבל עם התחייבות לשלוש שנים. אמרתי לה שזה לא מקובל עלי והיא מיהרה לקבוע תאריך איסוף. התפלאתי שהיא מוכנה לוותר בכזו מהירות על לקוח ותיק. היא ענתה שהיא לא יכולה לעשות יותר דבר למעני. "אין דבר כזה שאין התחייבות לשלוש שנים" אמרה לי בנחישות.

אז יש כזה דבר. ובעוד חודש יגיעו הטכנאים של yes לאסוף את הממירים. תהיתי אם הם יגיעו עם הצעה נוספת באיחור של 20 ימים ומירי השיבה שאין כזה דבר ושהם לא מגיעים עם הצעות. איזה שקר בוטה.

איזו יהירות מיותרת. וככה בדיוק מאבדים לקוחות.

(עדכון, 13:00): מירי התקשרה שוב. הציעה שתי הצעות. אחת עם התחייבות לשנה. אחרת זולה ב-36 ש"ח עם התחייבות לשנתיים. כעת שוקלים. אעדכן את הפוסט בהתאם.

חברות התקשורת בארץ נהנות להתעלל בצרכנים. זה לא ממש חדש ותמיד אפשר לתפוס אייטם על זה במדורי הכלכלה/צרכנות בתקופת המלפפונים. לאחרונה נתקלתי בהתעללות מרתקת. בעיקר כי בעוד שבוע וחצי אני אמור להתנתק מ-yes ואני שוקל ברצינות לערוק ל-HOT. אבל בחזרה להתעללות.

שותפי למשרד מקבל בשבועות האחרונים שיחות תקליט ממשרד עורכי דין הדס. השיחות מתריעות בפני שותפי למשרד על חוב שיש לו לחברת HOT ושעליו להסדיר לפני שהתיק ייצא לגבייה או שייאלצו אותו לצפות בלופ בכל פרקי "מה שנחוץ לרווק".

הטוויסט? לשותפי למשרד אין חוב ולא רק שאין לו חוב, יש לו גם מכתב מ-HOT שמאשר שאין לו חוב. אם כבר בקטנה, אז לדבריו גם מעולם לא היה לו חוב.

אבל משרד עורכי דין הדס ממשיך להתקשר. ו-HOT מצידה לא עושה אף צעד כדי להסיר את שותפי למשרד מרשימת הטלפונים אליהם התקליט של משרד עורכי דין הדס מתקשר.

אפשר לדעת למה?

(נתקלתם גם בסיפורים מזעזעים על התנהלות צרכנית כושלת של yes ו-HOT? צרו איתי קשר)

פוסט תגובה לטור של שמחה סיגן.

שמחה סיגן מפרסם בגלובס (על סמך הטקסט הזה) את אחד הטקסטים המעניינים בואכה משונים. הוא כותב על מות ז'אנר הסבון. לא חדשות גדולות. גם לא חדשות חדשות. אבל הטקסט של סיגן רצוף בכל מיני בעיות ולצערי, כלל לא מפליא אותי שאף אחד מעורכי "גלובס" לא עלה עליהן. ז'אנר הסבון הוא ז'אנר מאוד נישתי ובכנות, אם אתה לא מתמצא בו, אין סיבה שתכתוב עליו.

הבעיה הראשונה שזעקה אלי מהטקסט של סיגן היא ההתייחסות הלא קיימת לזמן. כך למשל, סיגן מביא דוגמה של גולש שהודיע "עתה" לחברת הלווין שלו על התנתקות בגלל הורדת "האור המנחה". זה באמת נחמד. בעיקר אם זוכרים ש"האור המנחה" ירדה מהמסך לפני 11 חודשים. סיגן גם כותב על פרומו לתוכנית אירוח חדשה ברשת abc. לתוכנית קוראים "The View" והיא גם עשויה לכרסם בסבוניות. גם נחמד. אבל "The View" עלתה לשידור לפני 13 שנים בדיוק.

הטקסט של סיגן מאוד רדוד ומוכוון למטרה אחת. בדרך למטרה שלו הוא מתעלם ממשתנים נוספים. סיגן כל כך בטוח שבגלל שהנשים נכנסו לשוק העבודה הרייטינג של הסבוניות צנח. זו רק סיבה אחת ממכלול עצום של סיבות. לכניסת הנשים לשוק העבודה אפשר (ורצוי) לצרף את סבוניות הפריים טיים, האפשרות לצפות ביותר מכמה רשתות בודדות, ההתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת לך להריץ קדימה סצנות לא מעניינות או לחילופין לצרוך את התוכן שלך אונליין (בדרך שלא נמדדת ברייטינג כמובן), כתיבה שמרנית ולא מתאימה לאורח החיים הנוכחי (באופרות סבון אין הפלות. גם כמעט אין גייז) האופן בו החיים הפכו למלאים יותר ומנעו התחייבות של חמישה ימים בשבוע ועוד ועוד.

יותר מכל, הטקסט של סיגן גם מוכוון לפרסום. הוא כותב על צמצום היקף הפרסום (בצדק) אבל מייחס לצמצום את הירידה בכמות הצופים. זה פתרון קל מדי. האמת היא שקונספט הפרסום בסבוניות נכשל וזו הייתה צריכה להיות הנקודה האמיתית של סוגיית הפרסום. מתישהו בניינטיז, הוחלט שקהל היעד האידיאלי של המפרסמים הוא אנשים בגילאי 18-49 ולעזאזל עם השאר. אז הסבוניות החלו לכתוב עבור קבוצת הגילאים הזו מתוך מחשבה מוטעית שלאנשים צעירים יש כסף פנוי לבזבוזים. אבל זו לא הנקודה.

מה שפוספס בכל הסיפור הזה הוא שהגיל הממוצע של צופה הסבון הוא מעל 50. "בית חולים ג'נרל" היא הצעירה ביותר עם ממוצע גיל של 52 ("היפים והאמיצים" הכי מבוגרת עם 59). תמיד הסבוניות היו מקום בו המבוגרים ישבו יחד עם ילדיהם וצפו בתכנים. זה היה הקונספט. ברגע שהתחילו לכתוב לקבוצת גילאים אשר לא צופה בתוכנית, הכשלון היה מרוח על הקיר. הצופה הממוצע לא מבין מה רוצים ממנו, הצופה הלא קיים לא קיים וכולם מפסידים. לכן הרייטינג צונח ולכן היקף הפרסום מצטמצם. זה הסיפור האמיתי של סוגיית הפרסום בסבון.

היקף הפרסום אגב אולי מצטמצם אבל גם המפרסמים מודעים לבעייתיות. שש הסבוניות שיישארו בחיים אחרי ספטמבר מביאות מספר יומי די מרשים של 14 מיליון צופים. הרבה יותר מהתחליפים שהרשתות מציעות ("צעירים חסרי מנוח" ו"היפים והאמיצים" אף גוברות באופן קבוע על סדרות מלאות באזז כמו "מד מן" ו"דם אמיתי". וכן, אלה משודרות בכבלים ואלה לא. ועדיין). לא בדיוק הנתון שיגרום לך לרוץ לרכוש זמן פרסום. את התחליפים כמובן, יותר זול להפיק. ולפעמים אגב, הצופה הממוצע של התחליפים אפילו יותר מבוגר מהצופה הממוצע של הסבוניות (ראו מקרה "Let’s make a deal שמבוגרת בשנה מ"האור המנחה" מבחינת גיל צופה ממוצע, 58 לעומת 57).

שמחה סיגן לא טועה. ז'אנר הסבון אכן גוסס. אבל במקביל לגסיסה הוא גם פורח במקומות אחרים. כמו האינטרנט למשל. ראשי הסבוניות גם בודקים פתרונות אחרים כמו מעבר לשידור ארבעה ימים בשבוע. מעבר שאולי יפחית את השכר שמקבלים היוצרים והשחקנים אבל יחסוך בעלויות ההפקה ויאפשר לסבוניות לשרוד. המתכונת הישנה של ז'אנר הסבון נעלמת מהשטח אבל הסבוניות עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. וזה באמת בסדר. מותר לרענן את הפורמט אחרי 60 שנים.

לפעמים חרקירי נראה מהצד כגאונות טהורה. בטח האדם המתאבד יודע משהו שאנחנו לא. אולי הוא פיצח את סוד החיים ונחרד. אולי ההתאבדות היא חלק מתוכנית גדולה עוד יותר. אין לדעת. הגבול בין גאונות וטמטום מוחלט הוא גבול מאוד מטושטש.

יהיה מאוד קל ללעוג למהלך הפרוגרמינג החדש של ערוץ 10: הקדמת קירשנדון לשעה 17:00, הזזת רפי רשף ל-18:00 וכמובן, הקדמת גיא פינס ל-19:30. הם טוענים שכל הסיפור הזה נועד לחזק את מהדורת החדשות המרכזית.

וזה חכם והגיוני כמו לומר ש"הישרדות אולסטארס" תהווה אלטרנטיבה למונדיאל.

לכל אחת משלוש התוכניות יש קהל יעד שונה. במקרה של קירשנדון למשל, אפשר להיות די בטוחים שקהל היעד עדיין נמצא במשרד בשעה 17:00. הצופים של רפי רשף יטרחו על הכנת ארוחת הערב בשעה 18:00 והצופים של גיא פינס? ובכן, הם תמיד יהיו שם.

קטונתי. אני לא סמנכ"ל פרוגרמינג. באמת שלא. אבל חי שפמי, אני לא מבין מדוע צריך לשבור את רצועת האקטואליה החכמה. לא מבין את ההגיון. מבין את זה שבערוץ 10 אנשים עדיין חושבים שהצופים רוצים להתחבר לרגש ולא לשכל (שמישהו כבר יפסיק עם הטרנד הזה לכל הרוחות). אבל לא מבין את המהלך. מצד שני, לפחות לא קיבלנו רצועה נוספת של "הצינור".

ובכל זאת, אני נותן קרדיט לערוץ 10. אולי מדובר בגאונות שרק מעטים מבינים.

ואולי זה טמטום מוחלט.

יום אחד מישהו יכתוב את ספר דברי הימים של הטלוויזיה בישראל. פרק שלם יוקדש לדיסוננס הצורם מכולם: מצד אחד, לרכש אין מקום בברודקאסט ומצד שני, היחס לסדרות מקור מחפיר.

"עד החתונה" סגרה השבוע עונה נוספת. בסה"כ שתי עונות היו לאחת הסדרות היותר אנדרייטד שיצא לנו לקבל בשנים האחרונות. קצת מפתיע כי כזכור, פרקי העונה הראשונה ישבו על המדף כבר ב-2006 ושוחררו לציבור רק ב-2008. העונה הנוכחית טולעדה למוות. היו לה רק 13 פרקים והיא נמתחה על פני חמישה חודשים. חמישה חודשים. פגים נולדים בפרק זמן כזה.

אין מה לעשות. כשהפרוגרמינג דפוק, הכל דפוק. תאמרו, אבל המונדיאל נכנס באמצע והרס הכל. זה נכון. אבל כבר בדצמבר 2009 "רשת" ידעה שתשדר את משחקי המונדיאל. שלושה חודשים לפני החזרה של "עד החתונה". הכל עניין של סדר עדיפויות.

וזה באמת בסדר כי כל אחד והעדיפויות שלו. הבעיה היא שמדובר במקרה עגום נוסף של חבלה עצמית. לכו תאשרו עונה שלישית לאור הרייטינג הבעייתי של העונה הזו (למרות שבינינו, לאור הנסיונות המרתקים של "רשת" להרוג את הסדרה, ממוצע עונתי של 12.3% זה נתון יפה מאוד). אבל הרייטינג הבעייתי של העונה לא הגיע כי המוצר מחורבן. המוצר היה בסדר גמור והמשיך את הקו של העונה הראשונה. הרייטינג הבעייתי של העונה הגיע כי הצופים לא ידעו מתי ישודר הפרק הבא. אם בכלל ישודר. וככה לא בונים קהל צופים.

בין כל הזבל שממלא את הימים של "רשת" (כן, "אחד העם 101", אני מסתכל עלייך ועל הקהל השבוי שלך), דווקא "עד החתונה" הייתה צ'ופר מרענן, שלא לומר, נדרש. עונה שלישית היא דבר מתבקש. השאלה היא האם אנחנו לא מענישים את יוצרי ושחקני הסדרה. אנוכיות מול טוב לב. דילמה.